אחרי הפוסט הקודם ,שבו נתתי איזשהי הקדמה למה שאני אכתוב בפוסט הזה, ואולי בעוד פוסט או שניים נוספים, ישבתי וחשבתי איך בכלל אני מסכם לכם את כל הסיפור הזה. הרי אתם כבר וודאי מבינים שאחרי כמעט שנה של התעסקות (יש יאמרו אובססיבית) בפציעה הזאת וברצון לחזור לרוץֿ, תהליך התובנות וההבנות לא היה לינארי לאורך ציר הזמן.

כלומר, לא הייתה תוכנית פעולה מסודרת וסדורה להתמודדות עם הפציעה, וגם לא הבנתי את מכלול הגורמים שעשויים לגרום לכאבים בעקב. ההבנות, הגילויים והתובנות התגבשו כמו חלקים בפאזל לאט לאט.

מה שאני אנסה לעשות בפוסט הזה, הוא לנסות לתת לכם להינות מתהליך הרכבת הפאזל שלי, ככה שבמידה ואתם אכן סובלים מכאב בעקב, בקשת או בעקב ובקשת, תוכלו לנסות בצורה מעט יותר מתודית לאפיין את הפציעה שלכם, ואולי גם את הנסיונות להתמודד איתה על השיטות השונות שישנן.

זה יהיה פוסט על המה,על הזיהוי, על כיצד הבנתי יותר טוב את המכלול ופחות על האיך שאותו כנראה אשמור לפוסט הבא מפאת אורך רוח ולא לעייף את הקורא הממוצע.

להמשיך לקרוא ←

כבר הרבה מאד זמן שאני חושב, מחכה ומשתהה עם הפוסט הזה. כמו קודמי, וכמו עשרות פוסטים דומים שכבר קראתי, גם אני רציתי להיות בטוח שהצלחתי לשים את הפציעה הזאת מאחורי לפני שאני ניגש לשלב הסיכומים.

כמו רבים שחוו את הפציעה הזו, גם אני מבין שאין ממש קו סיום, ושאולי אני כן אגיע למקום שבו "אשכח" מהפציעה, אבל אולי אצטרך להיות כל הזמן עם האצבע על הדופק.

מה זה Plantar Fasciitis, אתם שואלים ? מי שלא קרא את הפוסט הקודם שבו תיארתי את הפציעה, מדובר בכאב כרוני בעקב. יש שקוראים לו בעברית דורבן (אתייחס לזה בהמשך), על אף ששמה של הפציעה הוא גם חסר משמעות שכן פלנטר פשיאטיס הוא שמה של הרצועה בכף רגל שבה הכאב, כאשר לרוב הכאב מתרכז בחלק הקדמי של העקב, לעיתים גם בקשת ולעיתים גם וגם.

מדובר בפציעה הקשה ביותר שהתמודדתי איתה. לא הכי כואבת, לא הכי טראומתית או צלקתית (היו גם כאלה בימים קודמים), אלא כזו שהנתיב להחלמה בה היה ועודו הכי מאתגר שהיה לי מעולם. נתיב רצוף בתסכולים, עליות, ירידות, מתח, רגעי שפל ורגעים קטנים של התרוממות, עד החזרה לשגרה הכמעט בלתי נתפסת.

במובן הפרקטי, אתם כבר יודעים שעבדכם הנאמן הוא חפרן רציני. קרוב לשנה שאני מתמודד עם ההחלמה מהפציעה הזו, ובשנה הזו קראתי מאות מאמרים, פגשתי קרוב לעשרה אורטופדים ופיזיותרפיסטים שונים, גיליתי "גילויים" מאירי עיניים ובסוף מצאתי את הנתיב להחלמה.

מכיוון שאין סיכוי שפוסט אחד יכיל את כל מה שיש לי להגיד, בפוסטים הקרובים אני אעזור לכם, אלה שסובלים מהפציעה, לעשות קצת סדר בים האדיר של המידע שיש ברשת, ולנסות לתת לכם לא פתרונות קסם, אלא נסיון לדעת ולזהות את התמרורים בתהליך ההחלמה. איך למצוא את הנתיב האישי שלכם להחלמה, הדבר שחיפשתי אותו במהלך כל התקופה הזאת והיה כל כך, כל כך חמקמק.

יחד עם הצד הפרקטי, אלה יהיו פוסטים על התמודדות. לא על נצחונות, אלא על הדרך, על נתיב שאין בו קו סיום ברור, ההתמודדות עם תסכול, על ויתור, על השלמה, על חוסר אמון וההבנה שבסופו של דבר אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו.ֿ

קחו לכם כוס קפה וכדור לעסות את הכף רגל, זה הולך להיות ארוך. להמשיך לקרוא ←