הנעלה מינימלית – סקירת 2017

"אלה העקרונות שלי; ואם הם לא מוצאים חן בעיניך... טוב, יש לי אחרים." (ג.מרקס)

לפעמים כשאני חושב על הנעלה מינימלית, אני כבר מתחיל להתעייף. לא בגלל ששכחתי את העקרונות, ואת חשיבותם, אלא כי בעידן שלנו לשמור על עקרונות זה עניין לא פשוט. יש שחיקה לא קטנה, שצריך להתמודד איתה, רעש סביבתי רב וקל מאד לוותר.

אני משתדל, בכל הקשור לבחירת ההנעלה למשפחתי,להצמד כמה שיותר לעקרונות, אבל גם להגיב לדרישות המשתנות.

לעיתים לא קל לייצר את האיזון הזה, בין מה שאתה תופס שהוא הדבר הנכון, לבין הדבר המקובל, ולמצוא את הגשר בינהם. סנדלים מינימליים לילדים? אסון. בלתי אפשרי למצוא מוצרים ראויים. נעלי עבודה אלגנטיות מינימליות? לא קל, לא קל.. הילד רוצה נעליים עם שרוכים? איפה תמצא נעליים מינימליות עם שרוכים במידה 30/31.

הסיבה שהפוסט הזה הוא אסופה של ביקורות על זוגות שונים , היא שרובו אוסף של פשרות. על פשרות לאף אחד לא מתחשק לפרט יותר מדי. ובכל זאת, אפשר לספר כמה דברים. לא להתייאש: יש נקודת אור. היא תגיע בסוף.


ניגש ישר לעניין. ברור לכם, שהילדים שלי ואני לא הלכנו יחפים במשך השנה האחרונה. המשכנו לנעול נעליים וסנדלים, והמשכנו לדבוק בקו המינימליסטי.

לקוראים החדשים בבלוג, אזכיר בקצרה את עקרונות ההנעלה המינימלית, כפי שאני תופס אותם. מטרתה של הנעל לספק הגנה לכף הרגל, לא תמיכה. תפקיד הנעל הוא בעיקר לא להפריע לפעולה התקינה של כף הרגל, בעיקר לזו של ילד.

מה זה אומר לגבי התכונות שאני מחפש בהנעלה? זה אומר בדרך כלל סוליה דקה כמה שרק אפשר, שטוחה, ללא הגבהה בעקב, רחבה כדי שכף הרגל תוכל להתפרס בה בשמחה, גמישה על מנת שתנועת כף הרגל תהיה חופשית לחלוטין לפעולת הייצוב.

תכונות נוספות שאני שם דגש עליהן : כניסה קלה של כף הרגל לתוך הנעל (בעיקר אצל ילדים), סגירה טובה, מניעת ריחות, ניקוי פשוט ועמידות. אלה לא מעט דרישות מזוג נעליים/סנדלים אחד.

אני מודה, מאז שיש יבואן ל Vivobarefoot בארץ, נהיה לי הרבה יותר קל. במקום לחפש קניות הרפתקאניות ברשת (שאתם יודעים שאני אוהב בעקרון) במבחר הולך ומצטמצם של אפשרויות, אני הולך על בטוח יחסית, כאן בארץ. עכשיו שהוא גם הרחיב את היבוא ל Xero ול Lems נפתחו אפציות נוספות.

תזכורת קטנה להרכב: יש לי טריו של בת (2) בן (4) ובן (7). מנעד יפה, מכסה את רוב הספקטרום של הנעלת ילדים. ממידה 20/22 ועד מידה 30/31, בואכה מידות נשים וגברים. וכמובן שיש את אבא והשגעונות שלו (אמא היא מחלקת הנעלה נפרדת, בפני עצמה).

נתחיל מהקטנה לגדול.

את החורף הקודם פתחנו עם Vivobarefoot Reno. בואו נתחיל מהסוף, הנעליים האלה כבר לא מיוצרות יותר, ועוד נשוב לזה. החליפו אותם המיני-פרימוס שנרכוש בקרוב. אחד האתגרים הלא פשוטים של שחר, היבואן, הוא שיש דגם מוצלח ואחרי שנה החברה מחליפה את כל הליין. זה קורה אצל Vivo הרבה וקורה לא מעט בחברות שונות בשנים האחרונות, כאשר הצורך בחדשנות שיווקית הורס יציבות צרכנית (זוכרים עקרונות?).

לא פשוט למצוא נעל מינימלית במידה 22 שתהיה גם סגורה, גם גמישה וגם איכותית. מסתבר שאת הזוג הזה לא צילמתי יותר מדי מקרוב, אז תאלצו להאמין לי.

הנעל עשתה את עבודתה, והחזיקה את העונה יפה מאד. היא הייתה קשיחה מדי לטעמי ואולי הנושא הזה מטופל בדגמים החדשים של הפרימוס-קיד. מצד שני, לייצר נעל כל כך קטנה ועמידה, הקשיחות שלה היא אולי פשרה כדי לקבל עמידות.

הכניסה לנעל לא הייתה נוחה במיוחד, נקודת תורפה שהורגשה, ויחד עם זאת בנעליים כאלה קטנות, זה בהחלט אתגר, הייתי יותר סלחני.

נעל סבירה, המחיר: סד״ג של 250 ש״ח אם אני זוכר נכון. לא מהזולות, אבל במחיר של ממותגים. חיפשתי אלטרנטיבות מינימליות זולות משמעותית ולא מצאתי.


עם בוא הקיץ, נדרשנו לסנדלים. גם כאן פניתי לאפיק מוכר של סנדלי Kifofit, דגם קורל. סנדל האולטרה של Vivo מתחיל רק ממידה 25, וגם אני פחות מתחבר למראה שלו.

במקרה הזה, הזמנתי ישירות מהאתר. שינוי לוגיסטי והזוג נשלח מסין במחיר של 10$ משלוח מה שייקר את הסנדלים, ביחס לקניות קודמות בפוסט המקורי. (נדמה לי שיצא אחרי משלוח סד״ג של 200 ש״ח).

אין לי הרבה מה להוסיף על הסנדלים שלא נכתב בפוסט המקורי, רק אציין שבגלגול הנוכחי שלהן בבת, נתקלנו בבעיות טכניות שהיו לנו פחות עם הבנים. הכנסת הרגל, למרות הפתח הנדיב, הייתה לא פשוטה ולא פעם נדרשנו לפתיחת הוולקרו האחורי (מזל שהאופציה קיימת). האריג של הרפידה באחת הנעליים התפרק אחרי חודש שימוש. למעט הבעיות האלה, הן היום סבירות לחלוטין, הגננות מרוצות, אנחנו מרוצים והילדה מרוצה.

לצערי, אני מביט לקיץ הבא, ולא רואה עדיין אפשרויות משמעותיות אחרות.

החורף הקודם של הבנים, נפתח עם הליין החדש לילדים של Vivobarefoot ודגם שנקרא Lenni. קניתי שני זוגות מידה 25 ומידה 30, לשני הבנים, אותה נעל.

הייתי שמח אם היה יותר מגוון בעיצוב והייתי יכול לבחור צבעים שונים ולא רק גרסת בן/בת. בנוסף, זה גם גרם לבלבול בבית לפעמים איזה נעל של מי.  גם הנעל הזאת כבר יוצאת מייצור ,ומחליפה אותה הפרימוס-קיד. הבנתי שבסדרת פרימוס קיד יהיה יותר מבחר של צבעים/עיצובים. טעון בדיקה.

הסוליה בבסיסה של הנעל הזאת, היא הסוליה החדשה של Vivo שאפשר למצוא גם בדגם הבוגרים Motus. בכלל יש הרבה דמיון בין הלני ל Motus, שמיועד לענפי ספורט מעדות ה HIT.

אין לי שום דבר רע להגיד על הזוג הזה. אין לי גם שום דבר חיובי יוצא דופן להגיד על הזוג הזה, ואולי זה דווקא חדשות טובות. כלומר, מה הציפיה ? שהנעל תענה על התכונות, תחזיק, הילדים יסכימו לנעול אותה ורצוי מאד שהמחיר יהיה סביר.

הנעל טובה, בסדר גמור. הסוליה עמידה, מספקת הגנה סבירה, אבל בהחלט מאד מינימלית. קל להכניס את הרגל, אבל יש לשונית מתחת לרצועה, שכאשר ילד נועל בעצמו לרוב היא מתגלגלת פנימה עם הכנסת כף הרגל לנעל. זה לא אסון כי האריג רך. הנעליים פחות מתאימות לטיולים בטבע, הן בהחלט ״אורבניות״ יותר באופיין ובחומרים שלהם, ובהיבט של הגנה הייתי שמח לראות upper יותר משמעותי כשיוצאים לטיול.

היה דיון בקבוצה המינימלית, האם הנעליים האלה יעברו כ״נעלי ספורט״ בשיעור ספורט, או שמורי הספורט יגדירו אותם כ״נעלי אופנה״, ונצטרך לקיים איתם שיחה.  אצלי לא הייתה בעיה.

מה כן הייתה בעיה ? ילד בן 7 שיש לו רצונות עצמאיים והעדיף מלכתחילה נעליים עם שרוכים, ולא מצאתי נעליים מינימליות ראויות עם שרוכים במידה שלו. למזלי, השנה כבר יהיו.

המחיר ? 299 ש״ח לפני הנחה. לא מהזולות, אבל העקרונות חשובים לי. הפרימוס-קיד אמורים להיות זולים יותר.

הלך החורף, ובא לו הקיץ.

אחרי ששנה הקודמת נעלנו את Ultra Kid של Vivobarefoot, ובהיעדר כ-ל אופצייה אחרת לסנדל מינימלי ראוי, מאז ימי ה Zilch החלטנו ללכת שוב על בטוח.

לקטן נשאר דווקא דגם של השנה הקודמת, אותו סנדל מוכר על היתרונות והחסרונות שבו. מודה, אני לא משתגע על הדגם הזה, לא מת על סגנון הקרוקס, אבל אין לי אלטרנטיבות.

לגדול, הזמנתי דגם של השנה הנוכחית. מכיוון שאני לא יכול להגיע תדיר לחנות בתל אביב, שחר, היבואן דאג לשלוח לי את הזוג שביקשתי.  וכאן התחילה סאגה קצרה של חילופי זוגות (תרתי משמע). הזוג הגיע הביתה ומייד שמתי לב למשהו לא תקין.

אם עינכם החדה תתבונן בתמונות מעל, מייד תראו.

אחד מזוג הסנדלים פשוט מעוות. לא ברור אם זה בייצור, באחסון, בשילוח, בטמפרטורות, אבל סנדל אחד פשוט היה מעוות לחלוטין.

לא רק זה, הזמנתי מידה על פי המידה של שנה קודמת, והסנדל שהגיע במידה 31, ביחס ל 30 של שנה קודמת היה ע-נ-ק..

1+1 מהיר, ושיחה עם שחר, שלא היה מודע לעניין, וכאן המקום לפרגן על השירות, שהוא דאג לכל ההחלפות עד שהיה לנו ביד זוג תקין + תלונה כלפי החברה. החברה, ככל הנראה, החליפה את המפעל שמייצר את הזוג, הורדת עלויות או מה שזה לא יהיה, והתוצר הוא מוצר שונה ונחות משמעותית מהדגם של שנה קודמת.

עברנו, שחר ואני, ארבעה זוגות במחסן עד שהרכבנו זוג אחד תקין, כי מצאנו עוד עיוותים כאלה.  אני פניתי לחברה באופן אישי, ושחר פנה כמובן כיבואן, ונראה מה יהיה בשנה הבאה.

זה ממש חבל, כי בלי קשר לטעם האישי שלי, הדגמים של 2016 היו מעולים מבחינת ייצור, בקרת איכות והתוצר. הדגמים של השנה, נמוכים יותר (בגובה הקרסול), מרגישים זולים יותר, וכמובן תקלות היצור ובקרת האיכות, שאמורה להיות ללא פשרות למותג פרימיום.

המחיר: 199.9 ש״ח לפני הנחה. זה מחיר שאפשר להגיד שהוא סביר לסנדלי ילדים ממותג, אבל האיכות צריכה להיות בהתאם.

זה היה מאכזב, ואני מאד מקווה ששנה הבאה גם יתוקנו הליקויים וגם שתהיה אלטרנטיבה נוספת (אולי מבית Xero) לילדים, שכן די נמאס לי לנעול להם את הסנדל הזה, שנה אחרי שנה.

למה להזניח את אבא?

אמנם, סוללת נעלי הריצה שלי לא עברה ריענון זה זמן, אבל המשחק החדש שנכנס לחיינו (אולטימט פריסבי) דרש שינוייים. אני משחק פעמיים בשבוע בשעות הערב.
מה זה אולטימט פריסבי? אני פשוט אתן לכם לראות. תגבירו את הווליום, עם הארקטיק מונקיס, קחו לכם 3-4 דקות וכנסו לאווירה:

המשחק הסופר כיפי וסופר אינטנסיבי הזה מתנהל על מגרש דשא, וכאן נכנסתי לעולם נעלי הפקקים. מדובר בנעליים עם קוביות גדולות מאד על מנת לקבל אחיזה טובה במשטחים חלקים ורטובים כמו דשא, בוץ וכו..

לשחקני הכדורגל יש נעליים עם סוליית פלסטיק קשיחה, צרה (אבל שטוחה) עם קוביות גדולות. לא מעט שחקני אולטימט בוחרים בנעליים כאלה.מדוע? בורות, כמו רוב בחירות ההנעלה של אנשים, כשחושבים על משחק על מגרש כדורגל, קונים נעלי כדורגל.

בעולם הריצה יש קטגוריות ריצה למשטחים כאלו שנקראת XC ,(Cross Country) שבה לנעליים יש ספייקים, כלומר סוג של קוצים, בין אם פלסטיק או אפילו מתכת כדי לקבל אחיזה מעולה בבוץ, שורשים, דשא ועוד.. ברור לכם שאי אפשר לשחק משחקי קבוצתי עם נעליים עם ספייקים ממתכת שיכולים לעשות חור ברגל שחקן. אז נשארתי רק עם סוליות XC עם קוביות גדולות.

חיפשתי זוג מינימלי שכזה, ובדקתי אפשרויות שונות, ויש לא מעט ב 6pm וכמעט קניתי זוג כזה של סאקוני ב 50$ בלבד, אבל חששתי מההתאמה שלהם, ולכן המשכתי בנתיים לשחק עם נעלי הריצה שלי.

עד שהגעתי לחנות של Vivo, ובמקרה היה זוג של Primus Trail SG, במידה 47, בחיסול. שוב, דגם שכבר יוצא מייצור. אז מה הטעם לכתוב עליו? קודם כל כי אולי תתקלו בו בסיילים, אולי אתם מחפשים נעליים בסגנון דומה, וגם טעויות חוזרות בנעליים ויש כאן כמה וכמה טעויות.

נתחיל מהחיובי. מדובר בנעל איכותית, מחומרים מאד טובים, נושמת, מתאווררת מהר, מנדפת בזריזות, מתייבשת צ׳יק צ׳ק,רחבה ומרווחת מאד.

SG אגב, פירושו Soft Ground, אדמה רכה. וכשתראו את התיאור הזה בגרסאות נעליים שונות (למשל בסלומון Sense Ultra SG), תדעו שמדובר בגרסה עם קוביות גדולות משמעותית לריצת XC, בתנאים של חורף ישראלי מבוצבץ ושורשים. אלה לא נעליים לקיץ או all  around ישראלי.. למרות סיילים מפתים, תחשבו טוב טוב על השימוש.  הן מתאימות למשימות ספציפיות מאד, או לאקלים בריטי ודומיו.

לא מדובר בנעל מרשימה באופן יוצא דופן. גם סביר שרובכם לא היה קונה או שיש לו צורך בכזו, אלא אם כן אתם רצים מינימליים שמתכננים משימה באקלים בריטי, או שחקני אולטרה / מגרש דשא. 🙂  גם לא מדובר בפריט חובה, אני מרגיש שלגמרי הייתי יכול להמשיך להסתדר עם נעלי הריצה שלי, שיש להם אחיזה לא רעה. לקוביות הגדולות, כך אני מרגיש, יש יתרון ביציאה לספרינטים.

מה כן אכזב אותי קשות בדגם הזה, סימן לדגמים הבאים:

- השרוך נקרע אחרי שבועיים שימוש. זה לא משהו שאתה מצפה מזוג כזה. לכאורה זה קטן, אבל זה לא צריך לקרות, מה גם שאני לא פריק גדול של הסגירה המהירה.

- אל תעזו לנעול את הנעליים האלה ללא גרביים. לאחר משחק, שבו שכחתי לגרוב גרביים ושיחקתי בלי, הדופן העליונה של העקב, ממש בגיד אכילס, פשוט חרצה לי את עור והבשר בשתי הרגליים. בקושי סיימתי את המשחק. לקח שבועות למקום להחלים כמו שצריך, וזה היה לקח כואב מאד, לא לשכוח גרביים עם הזוג הזה. מאכזב מאד לאנשים כמוני, שהם לא חובבי גרביים בפעילות. יש רבים כמוני, שבתנאים רטובים, מעדיפים להיות ללא גרביים שסופגים עוד לחות, מכבידים וכו. עם הזוג הזה, אין להשתמש ללא גרביים.

עוד נקודה לציין שהנעל מ-א-ד מינימלית. הפתיע אותי אפילו כמה היא מינימלית ביחס לזוגות ילדים וזוגות אחרים. העצימות והעומס של משחק כמו אולטימט עם ספרינטים ושינויי תנועה כמו בטניס הם סופר אינטנסיביים. שימוש בנעליים כאלה, בלי רגליים מיומנות, יכול להיות זרז מהיר לכאבים ופציעות עומס. Use with care.

לסיכום: אני משתמש בזוג הזה, אבל לסירוגין, גם בגלל שהמינימליזם הקיצוני שלה, בשילוב עם אינטנסיביות המשחק, יוצר עומסים גדולים מאד על הרגליים.

לא הייתי קונה את הנעל הזאת במחיר מלא, ובכלל לא בטוח שזאת הנעל שהייתי הולך עליה, לא כי היא רעה באופן חריג, אלא כי היא מאד מאד ספציפית למשתמש הישראלי, שאני לא מאמין שימצא לה שימוש רב, ויש לה כמה מגרעות שלא צריכות להיות בנעל כזו.

אני רוצה דווקא לסיים בחוויה הכי טובה שלי בנושאי הנעלה מהשנה הזאת.

מדובר ב Lems Nine2Five.

בדיי ג׳וב שלי, אני עובד בתפקיד מכירתי. אני נוסע ללקוחות בארץ, נוסע גם ללקוחות בחו״ל, כנסים ועוד.. הלבוש שלי נע מביזנס קז׳ואל עד לחליפה וצריך להיות ייצוגי בצורה סבירה. מי שמצוי ברזי הלבשת חליפות, אף פעם לא הרחקתי עד נעלי אוקספורד, אבל בהחלט צריך משהו שילך טוב עם ז׳קט.

לא פשוט למצוא נעל מינימלית ראויה להנעלת יום/יום עבודה שיהיה לה גם מראה ייצוגי. לא מעט שואלים אותי על ״נעליים ליום יום״ אבל היום יום של כל אחד נראה אחרת, יש כאלו שגם נעל ספורט עוברת אצלם כנעל יום יום, אצלי לא.

עכשיו, אני מבין שאצל הרוב שמחפשים נעל יום יום לא מדובר בנעל שניראת כמו נעל ריצה, אלה בעלת צבע יותר אחיד, מראה יותר שמרני, הולכת טוב עם ג׳ינס וכו.. זאת קטגוריה בהחלט מאתגרת למינימליסטים. היא לא ריווחית מאד ליצרנים הגדולים שמשקיעים בדגמי הספורט, והיצרנים הקטנים או שיקרים, או שמוזרים, או שנעלמים.

Lems היא חברה שקיימת כבר לא מעט שנים, ואפשר להגיד שהיא כאן כדי להשאר. דבר נוסף שאפשר להגיד לזכותם, שהם מתמקדים בנעלי קז׳ואל ויש להם מבחר לא גדול, אבל מרשים. החברה עברה כמה גלגולים לפני שהתייצבה על השם הנוכחי, וכתבתי על הזוג הנפלא שלהם שהיה לי ולא מיוצר יותר במידה שלי.

היום הליין שלהם נע מנעלי יום יום פשוטות ונוחות כמו ה Primal, ועד מגפיים כמו ה Boulder.


באמצע נמצאים ה Nine2Five, שהשם שלהם אומר דרשני,מדובר בנעליים לעבודה. הדגם הזה קיים כבר כמה שנים, ומשך את תשומת ליבי. אז למה לא קניתי אותו עד עכשיו ?

דבר ראשון משכתי את ה Patagonia Loulu שלי עד הקצה. פטגוניה הפסיקה לייצר נעליים, ואני נאלצתי למצוא זוג חדש. התקשקשתי עם עצמי על חלק מהזוגות של Vivobarefoot, שאף אחד מהם לא עשה לא את זה, וגם תג המחיר שלהם היה גבוה. הסיבה השניה הייתה קמצנות. סוג של. הנעל הזאת עולה באתר שלהם 125$, תוסיפו משלוח בארה״ב, משלוח לארץ, ומע״מ, תקבלו מחיר שאני לא אוהב לשלם בעבור זוג נעליים.

אבל משהפטגוניה באמת כבר לא היו ראויות לשימוש, וצירוף המקרים שבו שחר, אותו יבואן של Vivobarefoot, התחיל לייבא גם את Lems לארץ, היה לי קל להחליט.

דווקא בזוג הזה, אני לא מחפש בהכרח לחסוך, מעדיף לקנות את הנעל המתאימה, והמחיר שלהם בארץ דומה למחיר שלהם בארה״ב + מע״מ. זה עדיין גבוה ביחס למה שאני מעדיף לשלם, אבל לא הייתה לי ברירה. זה היה הזוג הנכון עבורי. האלטרנטיבות או מכוערות או יקרות פי שתיים.

הלולו, אגב, היו במחיר 140$ רגיל. במבצעים מצאתי אותם פה ושם בסד״ג של 70-80$ ועם משלוח ומע״מ, היו מגיעות ל 400-500 ש״ח, ככה שההבדל לא היה גדול מאד.

אבל המחיר נשכח מהר מאד. כי עם כמה שהתלבטתי ולא הזמנתי כל כך הרבה שנים, מהרגע שנעלתי, מדובר באהבה ממבט ראשון.  טעם הוא עניין אישי, אבל אני חושב שהן מאד יפות, ובמציאות הן יפות יותר מאשר בתמונות. לא קל לייצר נעל במידה 48 שלא תיראה כמו אונייה, ואני לא אראה כמו ליצן עם כף רגל ענקית. הנעל הזאת מחמיאה מאד, ניראת נהדר, רחבה, שטוחה, מינימלית בדיוק במידה שאני אוהב, גמישה באופן מפתיע, עמידה ומתאימה כמעט לכל מנעד הלבוש שלי. הופתעתי מאד מהאיכות הגבוהה והשלמות. מחפש חסרונות ולא מוצא, נכון לעכשיו, לאחר חודשיים של שימוש. לטבעונים שבינינו תהיה בעיה, מדובר בנעלי עור (ודווקא לטבעונים יש הרבה נעלי קז׳ואל סינטטיות לחלוטין מבית Vivo ואחרים).

אני מבסוט, מאד מבסוט. יותר מהפטגוניה, כי הפטגוניה נראו מעט כמו סירה במידה 48, ואלו בגלל הקו החותך באמצע, מקצרות את אורך הרגל, ומחלקות את המרחק לכמה חלקים.

אין לי שום דבר שלילי להגיד על הנעל הזאת, אפילו על המחיר, שאני חושב שהוא הגיוני לנעל באיכות, תמורה ושלמות (לייעוד).ולמרות שאני קניין אינטרנטי מדופלם, הזמינות שלהם בארץ הייתה זו שדחפה אותי לקניה שאני שמח שביצעתי.

מומלצות בחום.

 

סיכום

חורף לפנינו, ובימים הקרובים אני הולך לסגור את הפינה של נעלי הילדים בקניה מרוכזת של נעלי Vivobarefoot, כאן בארץ. אולי אעשה סקירה (בניגוד לביקורת) של הדגמים החדשים שיש, אחרי שאבחר.

בדקתי אפשרויות אחרות כמו Plae וכו, אבל גם קיבלתי פידבק שהן לא מינימליות מספיק, וגם עם שילוח לארץ יוצא יקר מדי לצורכי ניסוי ובכלל תג מחיר גבוה למשלוח. נתקלתי פה ושם בנעליים זולות שיש להן תכונות חלקיות מינימליות, אבל לא הצלחתי למצוא דגם אחר שיהיה טוב ובשימוש לאורך זמן.

הילדים משנים פאזה, מצד אחד הגדול כבר מפתח דרישות (שרוכים) ולא נועל רק מה שאבא אומר לו ולקטנה, נעלי בנות, יש דווקא יותר אפשרויות. יש לי עוד זמן להחליט עבורם, ואני מתכוון לנצל אותו היטב 🙂

לגבי? כרגע אני מרגיש יציבות. ספק אם תראו איזה זוג, למעט אולי זוג ריצה נוסף, בחודשים הקרובים. אני משתמש בסנדלי Xero Z-trail תקופה, אבל אני מתכוון לכתוב עליהם פוסט מפורט וארוך, וגם לא צילמתי תמונות מספיקות עדיין.

קצב השינויים בחברות ההנעלה מקשה מאד מצד אחד לחזור לבחירות מוצלחות, מייצר חשש ממוצרים חדשים והתאמה. מצד שני, נפתחות הזדמנויות חדשות ודגמים חדשים ויש כמה חברות כמו Xero שיצאו עם ליינים של נעליים, ומתכננות עוד הפתעות, ככה שהתחום בהחלט נמצא בתנועה ויש למה לצפות בשנה הקרובה.

אני כאן בשבילכם, לעדכן אתכם בהתפתחויות.

 

5 תגובות

  1. יעל הגב

    תודה על הפוסט, באת לי בזמן בדיוק רציתי לברר על נעלי פלאו. למזלי יש לנו ילדים בגילאים דומים אז זה ממש מדויק בשבילי. לגבי נעלי maz הברזילאיות, היכן ניתן ליצור קשר? יש לך פרטים כלשהם?
    תודה!

  2. דקלה הגב

    לגבי הנעליים לילד (הכחולות עם החורים): לפני כמה שנים טובות מאוד קנינו לילדה (שהייתה אז בת 3-4) נעליים כאלה בטיול בלונדון.
    הם היו הצלחה של ממש ולכן הרגשתי בטוחה לקנות לה כאלה שוב לפני שנתיים.
    רק שהפעם הייתה קצת אכזבה. אחרי מספר נעילות – נדף מהן ריח מסריח (ואני מבינה שלילדים יש ריח לא משהו בכפות הרגליים אבל זה היה קיצוני) שלא הצלחנו להוריד ולבסוף נטשנו את הנעל.
    הייתה לנו הרגשה שמשהו השתנה שם בייצור.

    משתדלים למצוא נעלי ספורט (כי היא אוהבת ונוח לה) שהם מינימליסטיות או לפחות עם כמה שפחות תמיכה כדי לשמור על הקו. יש המלצות על נעלי ספורט בסגנון? (בדכ אנחנו קונים כשנוסעים לחו"ל ובודקים דגמים לפני).

  3. אלדד הגב

    מה זה הקבוצה המינימלית? רוצה להצטרף…

השארת תגובה