נעליים מינימליות לאן ? ומה עם הילדים ?

שני מאמרים מרכזיים מהעת האחרונה שעוסקים בירידה / דעיכה של ההנעלה המינימלית, בעיקר בעולם הריצה.

האחד מ Science of Sports המפורסם:

Minimalism as a fad and inconsequential footstrikes ?

והשני בדבר הירידה במכירות של הנעליים המינימליות

Sales of Minimalist Shoes Plummet

 רציתי לכתוב כמה הגיגים שעלו לי, חלק כתבתי בימים האחרונים ביחס למאמרים האלה שמבשרים לנו פתאום על מותו של הטרנד המינימליסטי, מה המשמעות מאחורי כל זה, ואיך להתייחס ולקרוא את כל הדבר הזה בצורה קצת יותר ביקורתית ושקולה מנקודת מבט של מינימליסט מפוקח.

פוסט לא מינימלי על הנעלה מינימלית, יחסית נטול תמונות (אשתדל להכניס משהו לאווירה), אבל עם הרבה תוכן.

כמו שכתבתי בעבר, הספר Born To Run, עשה דבר מדהים. הוא זעזע את הלוחות הטקטוניים של תעשיית הנעליים לכיוון ההנעלה המינימלית. כריסטופר מקדוגל בלשונו החדה, ובאמת בעבודת מחקר מעולה העלה לא רק סיפור רב-מכר מצוין, אלא גם חשף לאור את העיוורון שרובנו היינו בו בכל מה שנוגע להנעלה שלנו בעשרות שנים האחרונות.

מכונת השיווק של רבי המכר הספרותיים, וכריסטופר מקדוגל עצמו כאיש שיווק לא רע בכלל, נגעו בעצב חשוף של עולם הריצה, הפציעות.. חלק מ"השורה התחתונה" של הספר של מקדוגל היה גם בצורה מופשטת כלי שיווקי יעיל שבבסיסו הטענה, הנה התשובה לפציעה, פשוט תורידו את הנעליים, והכל יהיה בסדר, או "בוקר טוב, עבדו עליכם שנים, ועכשיו שאתם התעוררתם אתם בפתחו של שינוי גדול"..

זה מאד מתאים לתרבות האמריקאית, התקווה האמריקאית, הכל כך מוכרת, לגאולה, להזדמנות שניה, לתיקון, לא פלא בעיני שזה תפס. אמיתות קלות לעיכול ביחד עם הבטחה לגאולה, והרי סיפור אמריקאי למופת.

והרי המציאות היא קצת יותר מורכבת..

ההצלחה האדירה של הספר, וההשפעה שלו על תעשיית הנעליים הייתה אדירה. בהפוך על הפוך, תעשיית הנעליים הרגישה שיש כאן הייפ, שיש כאן עוד הזדמנות לעשות כסף הפעם מנעליים מינימליסטיות.. חלקן הגיבו מהר, וחלקן (עודנה) מגיבות במתינות.. ואתייחס לכך בהמשך.

דגמי נעליים מנימליות של החברות הגדולות החלו לצוץ, חברות הבוטיק הקטנות החלו לפרוח, וכאלה חדשות מופיעות חדשות לבקרים. Vibram עם ה Five Fingers המהפכני שלהם, לא יכלו לקוות לטיימינג יותר טוב.

רק מה ?

כמו שרק בתרבות האמריקאית יודעים לקפוץ מקצוניות אחת לאחרת, כך גם היה במקרה הזה.. מאות ואלפי רצים נלהבים, סגרו את הספר, עם תחושת גילוי, קפצו על הגל המינימליסטי וביום בהיר אחד עברו להנעלה מינימלית אחרי שנים בנעליים תומכות. בנוסף, נכנס דיון הנחיתה, והרבה רצים התחילו לשים את כל נפשם וכפות רגלייהם בנחיתה על החלק הקדמי של כף הרגל. בלבול אחד גדול של מינימליזם, ריצה נכונה ולא/נכונה, הנעלה/לא הנעלה והרי זה פלא..  אחוז הפציעות של הרצים היחפים והמינימלים הלך  ועלה.. במקום שהמנימליזם יפתור בעיות, הוא יצר ללא מעט רצים בעיות חדשות.

הפורומים התמלאו ברצים מבולבלים שלא מבינים מה קורה להם.. הם חשבו שהנה התשובה לכל הבעיות שמהם הם סבלו נמצאה, שהם בטוח "עושים את הדבר הנכון",  והנה התוצאות מראות משהו אחר לגמרי לחלק ניכר מהרצים..

במקביל חלק ניכר מדגמי הנעליים המינימליסטיות החלו למצוא את מקומם במדפי החיסול, הביקוש החל לרדת,  ההשפעה של Born to Run החלה לפוג, והשוק החל להכנס למצב מאוזן.

נכתבו עשרות פוסטים ומילים על למה כן מינימלי, ולמה לא, מומחים מטעם כל אחד מהצדדים התגייסו לקרב על "האמת".

לגבי עניין המכירות והעניין הצרכני אני רוצה להתייחס בקצרה, ואפשר למצוא זאת ברחבי הבלוג בביקורות שכתבתי על חלק ניכר מהנעליים של שסקרתי. הרבה חברות הוציאו נעליים מינימליות לשוק בזמן ההייפ, והן רצו במודע לא לפספס אותו, דבר שגרם לזמני מחקר ופיתוח קצרים מאד ולמוצרים חצי בשלים, עד לא בשלים כלל.

לא במקרה, הרבה זוגות מצאו את עצמם מהר מאד במדפי החיסולים, לא רק בגלל ירידה בהתעניינות כפי שתקראו בהמשך, אלא גם בגלל שפשוט היו דגמים בינוניים, שלא לומר גרועים בתג מחיר גבוה למדי למעט נעל. זאת אחת הסיבות, בעיני, לירידה במכירות. נעל מנימלית טובה באופן שלם ומאוזן, מהדקות ביותר ועד הקלות, היא עדיין מצרך יחסית נדיר וכשיש כזו (כמו ה Trailroc למשל) לא תמצאו אותה במדפי החיסולים כל כך מהר, פשוט כי היא טובה ומבוקשת.

ולעניין עצמו. מה שנכנס כסערה, לא בדיוק יוצא כסערה אלא מתגלות בו כמה אמיתות שאפשר היה לצפות אותן מלפני אבל ברוח ההייפ וההתלהבות היה קשה לעצור לרגע ולשים לב אליהן. יש כאלה שאמרו אותן כל הזמן, ויש כאלה שגילו אותן בדיעבד, תובנות כמעט באנליות כשקוראים אותן עכשיו, אבל ברוח ההתלהבות חלפנו על פניהן עם רוח הסחף של הרכבת המינימלית הדוהרת:

– מי שבוחר לעשות מעבר להנעלה מינימלית בגיל בוגר חשוב שידע שהוא תהליך שצריך לעשותו בצורה מדורגת על מנת להמנע מפציעה.

– המעבר הזה לא בהכרח מומלץ והכרחי לכל אחד (אתייחס לכך מייד)

– צורת הפסיעה על החלק הקדמי של כף הרגל היא לא בהכרח זו "הנכונה", יש רצים יחפים שנוחתים עם העקב, יש רצים עם נעליים שנוחתים עם החלק הקדמי, כל רץ נוחת קצת אחרת, ומה שחשוב הוא היעילות והמכלול הביו-מכני של התנועה יותר מאשר צורת הנחיתה והמגע הראשון שלה עם הקרקע. זה נכון שבהחלט יש מקום לדיון בעניין, אבל זה ברור שלנהל דיון רק על רגע המגע בלי להתייחס למכלול התנועה זה כמו לנהל דיון על מגע של צמיג רכב בקרקע והשפעתו על התנועה של הרכב כגורם המכריע על מהירות הרכב ויעילות נסיעתו, מבלי להתייחס למהירות סיבוב הגלגל, מיקום הגלגלים ברכב, משקל המכונית ועוד..

לצערי הרב, הרבה מהמאמרים והמחקרים הנ"ל, לדוגמא זה של ד"ר טארקר וד"ר דוגאס, מתייחסים לרצים בוגרים, ומתייחס לתהליך רק מרגע המעבר שלהם להנעלה מינימלית. אין שום התייחסות להיסטוריה ולרקע של הנבדקים. שום התייחסות לעבודה שרוב האנשים האלה הלכו כל חייהם, במשך עשרות שנים, עם נעליים תומכות, דבר שיש לו השפעה אדירה על יכולת או אי-יכולת המעבר שלהם והאדפטציה או אי-אדפטציה שלהם להנעלה מינימלית.

זה בהחלט הרבה יותר קל ונוח לעשות מבחן בו נותנים לאנשים נעליים מינימליות ולאחרים רגילו ולבדוק מה קורה להם אחרי X זמן.. אבל מה עם הרקע של האנשים האלה ? מה עם ההיסטוריה שלהם ? איפה ההתייחסות לשנים ששתי הקבוצות בילו בהנעלה מנוונת ? לזה אין כמעט שום התייחסות. זה הופך את כל הבדיקה בעיני לכמעט לא רלוונטית.

לשנים של ניוון של כף רגל באמצעות נעליים מוגבהות, קשיחות, עבות ומדרסים תומכים יש השפעה אדירה על הגוף, ובהתאם אחרי זה ליכול של בגיר להחליף לחלוטין את ההנעלה שלו בחזרה להנעלה מינימלית. אז כמובן שתובנה אחת פשטנית ומאוחרת מדי היא שמעבר כזה צריך להיות מדורג אם בכלל עושים אותו.

שאלה חשובה שצריך להשאל היא שאלת הכדאיות בהנתן עברו של מי ששוקל זאת. האם לאדם בוגר שרוב חייב הלך עם נעליים תומכות כדאי לעבור להנעלה מינימלית או לא, והאם המאמץ הזה כדאי ? זאת שאלה שדנתי בה כאן בבלוג, ואני חושב שהתשובה עליה איננה טריוואלית והיא יותר תלויה ברצונו של מי ששוקל אותה מאשר בנתונים אמפיריים כאלה או אחרים, כל עוד מי שיוצא למשא הזה יודע שהוא יכול להיות יום ויכול להיות שנים, וכן יכול להיות גם שיצטרך להרים ידיים ולוותר כי שנים של ניוון עשו את שלהם.

עניין אחר חשוב ומרכזי עוד יותר, שגם אותו אני לא רואה נחקר, הוא השאלה מה היה קורה אם היינו, בתרבות המערבית, גדלים ללא תמיכה, יחפים, או כמעט יחפים עם נעלים מגנות או לא תומכות. האם אז היינו סובלים מפחות פציעות ? האם היינו בעלי כפות רגליים יותר חזקות, יציבה יותר טובה ופחות בעיות אורטופדיות ?

כמובן שכמינימליסט, אני דוגל באמונה וברעיון שבהנתן שנולדנו יחפים ונולדנו ללא נעליים, אנחנו זקוקים לנעל שמספקת הגנה בלבד, ולא תמיכה. ובהנתן שניתן לילדנו לגדול ללא נעליים תומכות, אני מאמין, שרוב הסיכויים שהם יגדלו לבגירים עם כפות רגליים יותר חזקות, יציבה יותר טובה ופחות פציעות. זה לא בר הוכחה מדעית מיידית, אבל זה בהחלט גישה שקשה לטעון נגדה שאין בה הגיון מאד בריא. אתם לא רואים חולצות תומכות ומכנסיים תומכים, אתם לא רואים אנשים מסתובבים עם סד צוואר קבוע כדי לתמוך בצוואר שיחזיק את הראש (הוא עושה זאת נהדר בלי עזרה), אז מדוע בכף רגל כן ?

האם ההנעלה של ילדנו היא משהו שאנחנו נותנים עליו את דעתנו  ? כשלמעשה אנחנו חורצים את דינם של הרגליים, היציבה וכפות הרגליים של הילדים כשאנחנו "אורזים" אותם בתוך נעליים תומכות מבערך גיל שנתיים / שלוש עד שבגיל 30-40 אחרי אינספור בעיות יציבה, פציעות וכאבים הם שוקלים לעבור להנעלה מינימלית ומגלים שאולי כבר מאוחר מדי..  כמו שקרה לחלק מהרצים שרצו לעבור להנעלה מינימלית וגילו כמה זה לא קל אחרי שנים של הנעלה תומכת ומגנה.

יש כמה קולות בודדים שקוראים לתשומת לב לעניין ההנעלה בגילאים צעירים, אבל אף אחד לא מצליח לעצור את הקטר של תעשיית נעלי הילדים ההמונית שדוהרת ללא הרף עם נעליים גדולות, תומכות, עמוסות בפיצ'רים לעייפה..

רוב המאמרים הנ"ל הם התייחסות לטרנד כטרנד הנעלה לריצה ומעט מדי התייחסות קצת יותר רחבה למה שההנעלה הזאת עשתה לנו כבר, להקשר התרבותי והמכלול הרחב שלה, מה היא עשתה ליציבה שלנו, ובאיזה שלב התחלנו את הקילקול. זה דיון שחייב להיות חלק גם בדיון על נעלי ריצה. לא יכול להיות שנסתכל רק מרגע החלפת הנעליים והלאה, ולא נסתכל על מה אנחנו נועלים ביום יום, מה נעלנו לפני שנה, עשר ועשרים שנה. יש לזה השפעה ישירה על מצבנו היום, באנלוגיה קצת פרועה, כמו נזקים ארוכי טווח של עישון. חלקם הפיכים וחלקם אולי לא. אנחנו לא נדע בדיוק, כי את הגלגל אי אפשר לסובב לאחור על עצמנו.

ולכן, אני חושב שחשוב לקחת את כל המאמרים בפרופרוציה.

התוצאה של ההייפ המינימליסטי הוא שהוא הביא את עניין ההנעלה וההשפעה שלו למודעות. זה נמצא בדיון. זה השפיע על תעשיית הנעליים שהגיבה והתחילה לעשות צעדים בכיוון, מיצירת נעלי קיצון בינוניות או נעליים בינוניות באופן כללי, התחיל תהליך של "מיתון" הדרופ, העובי והקשיחות של נעלי המיינסטרים וזה בהחלט דבר חיובי לטווח ארוך. למינימליסטים ההדוקים, לצערי, אמנם יש לכאורה יותר מבחר, אבל מבחר איכותי מאד עדיין אין הרבה. יש הרבה מבחר בינוני, חלקו סביר יותר, חלקו סביר פחות.

יחד עם זאת, חשוב לא להתעלם מהבחירות שאנחנו עושים לדור הצעיר ולהשלכות המרחיקות לכת שיש להן. חשוב שניתן את דעתנו על זה, ולא ניתן להייפ זה או אחר, מאמר כזה או אחר, לפתור אותנו מללמוד, לקרוא, לדעת, להבין ולקבל החלטות מודעות שיכולה להיות להן השפעה מכרעת על עתיד ילדנו.

לכו לדף הנעלה מינימלית לילדים, כאן בבלוג, לקבל עוד מידע על הנעלה מינימלית לילדים.