ב- 2009 יצא Born to Run, ותוך שנה כבש בסערה את טבלאות ה Best Sellers. עולם הריצה קיבל ניעור מהאבק שרבץ עליו, בעיקר זה של ריצות השטח והאולטרה, שנחשף להמונים.
הספר הקריא, קליט וכתוב בצורה מעוררת עניין, סחף איתו המונים. יחד איתו קיבלה אור הגישה המינימליסטית והיחפנית לריצה, שאמנם הייתה קיימת אצל קבוצות קטנות, אבל בעקבות הספר קיבלה תנופה אדירה, כפי שהיא מתוארת בספר, על דמותו של Barefoot Ted, ושבט הטרמואהרה עצמם. מאז המינימליזם ויחפנות צברו תנופה אדירה.
עד 2009, רוב הרצים שהיו מגיעים למאמני ריצה יחפה, היו כאלה שסבלו מפציעות חוזרות ונשנות בעיקר כתוצאה מ Heel Strike. לי סקסבי (נגיע אליו בהמשך), בהרצאה שנתן לאחרונה, סיפר שבשנתיים האחרונות הוא עסוק בעיקר בלטפל ברצים מינימלים ויחפים פצועים…
בנוסף, תעשיית הנעליים שעברה ועודנה עוברת טלטלה בעקבות הטרנד / גל / שינוי טקטקוני בהרגלי ההנעלה של הציבור (בעיקר זה של הרצים בנתיים) משחררת מחקרים שמראים "לכאורה" כמה מעבר לנעליים מינימליות מסוכן.
אז איפה עוברת האמת ? האם כדאי לבוגרים שכל חייהם נעלו נעליים מגנות ותומכות לעבור להנעלה מינימלית ? ומה אם הלכתי הרבה יחף בילדות ? זה תורם ? מה יצא לי מזה ? ומה הקשר בין הנעלה מינימלית לבוגרים להנעלה מינימלית לילדים ?
על כל השאלות האלה אני אנסה לענות בפוסט הזה. הפוסט הזה יעסוק בדיון על המעבר להנעלה מינימלית. זה לא יהיה מדריך צעד-אחרי-צעד על איך לעבור, אלא קווים מנחים למחשבה / דיון / תשומת לב לכל מי, מציבור הקוראים, שחושב / רוצה / זומם על מעבר להנעלה מינימלית קרא עוד ←
