בהמשך לחלק הראשון שסקר את הציוד, מגיע חלקו השני שהוא סיפור הדרך שלנו. כדי להיות יעילים ולא להעמיס על המשפחות יותר מדי, הטיסה שלנו יצאה ביום ראשון בבוקר, וחזרה בשישי מוקדם בבוקר.
התוכנית המקורית הייתה: להגיע בראשון להתארגן על מפה, אוכל, השלמות ציוד ולעלות כבר עם מונית לספרבה בניה, שהיא העיירה שממנה יוצאים להגיע לרכבל לשבעת האגמים. בשני לעלות ברכבל, וללכת בהתאם לסיפור דרך במשך שלושה ימים, רביעי בערב כבר לישון בסופיה, חמישי בעיר קניות ומתנות, ושישי על הבוקר חזרה.
לפני קצת פחות משנה חגגתי יום הולדת 40.
לכבוד המאורע חשבתי על כל מיני אפשרויות של מתנה עבור עצמי. במסגרת הזמנים, הסיכונים,התקציב והחיים עצמם שלי ושל חברי היקר, שחגג כמה חודשים לפני, נבחרה האפשרות לנסוע לטרק קצר של כמה ימים בהרי הרילה. למי שלא מכיר, הרי הרילה נמצאים בבולגריה, הקרובה אלינו מרחק של שעתיים וחצי טיסה בלבד.
יכולתי לכתוב פוסט רק על ציוד, ויכולתי לכתוב סיפור דרך, אבל מכיוון שציוד מעניין אותי (ואתכם) וגם יש לי כמה תובנות על המקום עצמו, אני רוצה לשתף אתכם בשניהם. מפאת אורך הטקסט, הפוסט כן יתחלק לשניים, וסיפור הדרך יגיע ממש עוד רגע.
מה יהיה כאן ? ציוד,הרבה ציוד. אבל גם שלג, הרים, עונות, לילה מוזר עם כת נוצרית נוף משגע, מזג אויר ואוכל טוב. שווה להשאר.