Vivobarefoot Ulysses – סנדלים מינימליים

הקיץ כבר כאן מזה כמה שבועות, ועברנו כמה ימים חמים מאד. פתאום נזכרנו שאנחנו צריכים סנדלים. חלקכם הייתם איתי כאן בשנים שעברו, כשדנו בנושא הההורצ׳אס והסנדלים המינימליים.

אמנם עברו שנתיים מאז שעשיתי את הסקירה הקודמת על סנדלים מינימליים בקיץ 2013,  אבל הרבה לא השתנה. זוגות קודמים יצאו מייצור, מספר לא רב של זוגות חדשים נכנסו לשוק דרך כמה מהיצרנים המוכרים למשתמשים המינימליסטיים.

את זוג ה Vivobarefoot Ulysses המדובר רכשתי מארה״ב בסייל עוד במהלך החורף (נובמבר 2014). התחלתי להשתמש בהם כבר במהלך פברואר-מרץ, ומזה כמה חודשים שהם בשימוש אינטנסיבי ויומיומי.

הפוסט הזה יתמקד בביקורת וסקירה של הזוג הזה וגם בכמה אפשרויות נוספת שעומדות לרשותכם בקיץ הקרוב בגזרת הסנדלים המינימליים.

הקדמה

לסנדלים בכלל וסנדלים מינימליים בפרט יש היסטוריה ארוכה מאד. ההיסטוריה הולכת מאות ואלפי שנים אחורה, שכן מדובר בהנעלה הפשוטה ביותר שמאפשרת בידוד והגנה על כף הרגל מפני פגעי קרקע.

כשטרנד הריצה המינימלי התעורר לו בעקבות Born to run, מאות אלפי רצים גילו את המוזרים האלה שרצים עם סנדלים, כמו אינדיאנים. לסנדלים מהזאנ׳ר הזה קוראים הורצ׳אס (בוריאציות שונות) שהמקור הוא בספרדית, וכשמדברים על אלה, הם מיועדים בעיקר לריצה.  הסקירה מלפני שנתיים התמקדה בכמה וכמה חברות שמציעות סנדלים מהסוג הזה. בשנתיים שעברו, הרבה לא השתנה בגזרה הזאת. כן, נוספה איזה חברה או שניים, עם שינוי קטן כזה או אחר, אבל העקרון דומה ברובם, וכנ״ל העיצוב.

מי שעשה את הנתיב להנעלה מינימלית, לא רק בריצה, אלא גם ביום יום, עשוי למצוא את עצמו מעט מאותגר כשהוא צריך לבחור לעצמו סנדלים לקיץ. הורצ׳אס לסוגיהם הם בהחלט אופציה. הם נוחים, הם פרקטיים, הם מתאימים גם לשימושים ספורטיביים ואגרסיביים יותר, והם לא נראים מוזר לחלוטין. יחד עם זאת, חלקם לא נוחים לנעילה והסרה, חלקם נראים כמו סנדלים שיצאו מסדנת יצירה, ואם אתם רוצים ללבוש אותם לאירוע עם מכנס קצר, למשל, הם לא עוברים טוב כסנדל מודרני/מחמיא/יפה/עובר קהל.

שנה שעברה סקרתי והשתמשתי ב Teva Zilch, שלאחר מכן הוחלפו בדגם שנקרא NorthRidge. מדובר היה בסנדלי יום יום מינימליים מבית Teva, שהיו בהחלט טובים, למרות מספר חסרונות שתיארתי בפוסט. הם שרדו את העונה יפה (למרות קילוף של הבד בסוליה של כף הרגל), אבל לצערי הייצור שלהם הופסק וכמעט ואין להשיג אותם.

אל המרווח הזה נכנסה VivoBarefoot, חברת ההנעלה המינימלית שהייתה כאן עוד לפני הטרנדים, ובאופן מפתיע, גם בתקופת הטרנד המינימלי, לא הוציאה דגם סנדלי ריצה / סנדלים מבוססות הורצ׳אס. עד שלפני שנתיים הגיע הרגע והם החליטו בכל זאת להוציא דגם כזה בשם יוליסיס.

Vivobarefoot Ulysses

היולסיס, על שמו של גיבור המיתולוגיה היוונית, מוגדר כך באתר של Vivobarefoot:

כדי ליישר קו עם ההגדרה של Vivo, יהיה מי שיפסח על הטקסט המפולפל הזה ויחשוב שמדובר בסנדל שמיועד לריצה אינטנסיבית כמו סנדלי לונה וחבריהם ההורצ׳אס. לא מדובר בסנדל ריצה. מדובר בסנדל, שלהגדרתם שואב את ההשראה שלו מהמבנה והצורה של סנדלים שבטיים שכאלה, ומציע גרסא מודרנית ועדכנית של סנדל כזה לשימוש יומיומי.ֿ

מהרגע שיושרו הציפיות, אפשר להתייחס אליו ככזה, ולבחון אותו בפרמטרים הפחות מחמירים של נעלי וסנדלי ריצה.

מבנה כללי

לכאורה, יש כאלו שיגידו, במידה מסוימת של צדק, שמדובר כפכפי פליפ-פלופ עם רצועה אחורית. אני הייתי רוצה להמשיך את הקו של הפתיחה, ולציין שכפכפי הפליפ-פלופ הסטנדרטיים נגזרו מסנדלי ההורצ׳אס ולא ההיפך. הורדת הרצועה האחורית גורמת לכף הרגל להשקיע הרבה יותר מאמץ, אנרגיה ושרירים כדי לאחוז בכפכף על הרגל. לא מומלץ (כפכפים).

המבנה של הסנדל פשוט, אבל מסתתרות בו כמה פיסות טכנולוגיה. הרצועה הקדמית סטנדרטית, אריג ניילוני מקופל לשניים שיוצא מהסוליה ומתחבר ליחידה תלת זרועית בחלק החיצוני של הסנדל, שעשויה מחומר סנטטי בוהק וציפוי פולימרי רך מבפנים שנעים למגע עור. הרצועה האחורית מעט גמישה ומאפשרת כיוונן קל ואחיזה לא לוחצת של הסנדל על כף הרגל.  בחלק הפנימי יש עוד חתיכה מאותו חומר שבעצם יושב על הקשת של כף הרגל (ללא תמיכה) וממנו יוצא ברצועה ארוכה על גבי הקשת ומתחבר בלולאה שטוחה לרצועת האריג שיורדת לסוליה.

צריך להיות ממש חד עין כדי להבחין שאותו סמל Vivo קטן בעצם יכול להחליק על גבי הרצועה ולהוות סוג של כיוונן והתאמה של הסנדל לכף הרגל. זהו בעצם אמצעי הכיוונן היחידי שיש בסנדל. הדבר הזה גרם לי להרים גבה, עוד בטרם קניתי, שכן איך יכול סנדל בעל סגנון כזה loose ,עם כל כך מעט אפשרויות כיוונן ואחיזה, להתאים למגוון גדול של כפות רגליים. השאלה עדיין פתוחה, למרות שיש תובנות.

סוליה

בתמונה מעל, אפשר לראות את תבניות המשושים על החלק של הסוליה שפונה לכיוון כף הרגל, הקרוי  footbed. המבנה המסוגנן של משושים ועיגולים עם מרווחי צפיפות ויזואלית משתנים, הוא אולי פריט עיצובי גרידא (דבר ש vivo מצטיינים בו), אבל גם בפועל, מדובר במנח מאד נוח ונעים לכף הרגל. החומר נעים, העמידה נוחה, ואני אתייחס לכך עוד.

האתגר הכי גדול של יצרני הסנדלים המנימלים הוא איך לייצר סוליה מינימלית (רוב יצרני ההורצ׳אס קונים אותה, כמות שהיא מויבראם ודומיהם), ואיך לחבר את הרצועות לסנדל בצורה שלא תפריע לדריכה, ועדיין שיהיה סנדל מינימלי גמיש, עם יחסית מעט חומר, ויחזיק ולא יתפרק תחת עומס.

עינכם החדה תראה שהסוליה המינימלית של היוליסיס שעוביה לא עולה על 6 מ״מ עשויה למעשה משלוש שכבות. ברוב הסנדלים כמו ה unshoes wokova שלי, פתרו את הבעיה על ידי יצירת חורים, וסוג של הלחמה לתחתית הסוליה באופן שיקטין את ״הנוכחות״ של אותה סגירה. יחד עם זאת, ויזואלית, מדובר בדרך כלל בסגירות שאו שלא ניראות טוב, או שהן נוטות להשתחרר/להקרע/לדרוש תחזוקה.

Vivo עשו כאן עבודה מאד מרשימה. לא רק שאין רצועות בולטות, אלא שלמעשה השכבה הצהובה הפולימרית שקיימת גם בצידי החלק העליון היא שכבה בסוליה עצמה שמודבקת (היטב), ללא בליטות וללא פגמים אסתטיים, וכל זה עדיין מייצר סוליה רחבה, סופר גמישה, שטוחה וריספונסיבית.

התבוננות קצרה בתחתית הסוליה, מגלה את כמות ההשקעה בפרטים שרק Vivobarefoot יכולים להציע. הסוליה מעוצבת לעילא, היא גם יפה וגם מספקת יופי של אחיזה. חשוב לציין שבולט לעין שלא מדובר בסוליית שטח אגרסיבי, אין תבניות בולטות, וכמו שציינתי, על אף שהשתמשתי בהם בשטחים מאתגרים, לא חושב שהייתי לוקח אותן לריצות שטח ישראליות על בסיס קבוע.

תמחור

הסנדלים האלה, עוד לפני שקניתי, מצד אחד הרשימו אותי במראה שלהם, ומצד שני הרתיעו אותי בתג המחיר ש Vivo העניקה להם בהשקה, שגובהו עמד על 100-120$ (אם זכרוני אינו מטעה אותי). היום הוא עומד על 90$/90 אירו/90 פאונד, תלוי באיזה אתר מסתכלים.

אני מצאתי את הזוג שלי בסייל ב 29$, והיום יש גם בארץ עוד להשיג בסייל ב 190 ש״ח. לעלות והתמורה אתייחס בסיכום.

אז איך זה ללכת/לרוץ/לטייל עם היוליסיס

ברגע שמזג האויר מעט התחמם, או שהייתי צריך ״משהו״ על הרגליים כדי לצאת לרגע מהבית להביא משהו, התחלתי להשתמש בהן באופן תדיר. אני חייב להודות ש ״מחוץ לקופסא״ בפעם הראשונה, באמת תהיתי על עניין ההתאמה. הסנדל הרגיש לי מעט חופשי, והיעדר היכולת לכוונן אותו הטרידה אותה. יחד עם זאת, מהר מאד, שמתי לב שאין כלל בעיה והסנדל שומר על יציבות ומיקום ביחס לכף הרגל. כמה ימים אחרי, הפסקתי לחשוב על זה, ולא הייתי צריך לגעת בו יותר.

זוכרים שלפני כמה פוסטים סיפרתי איך בשנים האחרונות הייתי חוזר לאיזה זוג קרוקס שמן ושחוק כל פעם, כי כאשר יש לך go to shoe שכזו, קשה לך לוותר עליה, לא משנה מה התכונות שלה. יש נעליים/סנדלים/כפכפים כאלו שהם פשוט ברירת המחדל, תמיד. יש להן את ״דבר הזה״, הקסם שאי אפשר להסביר, שגורם לך ללכת דווקא אליהן. זה מה שקרה לי עם היוליסיס.

זה לא קרה ביום אחד, זה נבנה לאט לאט. הסוליה של היוליסיס הצליחה ועדיין מצליחה להפתיע אותי בכמה מובנים שאני אנסה להסביר במילים, על אף שזה מעט קשה. כשנעלתי לראשונה את נעלי ה Stem (היום Lems), הרגשתי שזאת הנעל המינימלית הכי ״יחפנית״ שאני מכיר ומצד שני מספקת בדיוק את מה שאני צריך מנעל, הגנה ומצד שני אני פשוט מרגיש יחף. זה היה כמו להיות עם אבל להרגיש בלי. הייתי יכול להיות איתן שעות גם בבית בלי שזה יטריד אותי.

הסוליה של היוליסיס נותנת תחושה מעט דומה. היא מינימלית, גמישה ושטוחה. יש בה את ״הדבר הזה״ שמצד אחד את מרגיש שטוח/קשה/נטול תמיכה, ומצד שני יש שם איזה ״נוחות״ מיסתורית שאני פשוט לא יודע להסביר אותה. אולי זה סוג של שיכוך דק-דק כמעט ולא מורגש, שכן הסוליה בכל זאת עשויה משכבות מבודדת מעט ומגינה מאבנים חדות וקטנות, אבל היא לגמרי מעבירה תחושת קרקע. זה לא חסרון, בהכרח.

מצאתי את עצמי לוקח אותה ליותר ויותר שימושים, לא רק סביב הבית, טיולים עם הילדים, אלא גם לטיולי מדבר ואפילו ריצות קלות.

הסגירה המצוינת מאחור בגובה מדויק (בניגוד לזילץ׳), והעובדה שעל כף הרגל שלי הסנדל יושב באופן כמעט מושלם, גרמה לכך שהיה ויש לי המון אמון בשימוש בה. הרשתי לעצמי לעשות עם הסנדלים האלה דברים שלא בטוח שהייתי עושה אפילו עם נעליים מנימליות אחרות, כמו טיול מדברי של כשעה וחצי עם ילד על הגב (סד״ג של 20 ק״ג) בשטח שאתם רואים בתמונות.

אפשר לראות בתמונות, שלמרות האחיזה הטובה, ולמרות הרצועה האחורית, המבנה של רצועה בודדת בין בהונות, ביחד עם לחות/זיעה וסוליה לא סגורה, מצאתי את עצמי, בירידות בעיקר, מכריח את כף הרגל להתכווץ (אפשר לראות על הבהונות שלי) על מנת לספק אחיזה ולא ״להחליק״ לתוך הרצועה הקדמית. בירידות זה ניכר, וגם בתנאים של לחות גבוה, וזה דורש מאמץ מסוים, אבל זה לא שונה מאד מסנדלים אחרים בעל אותה צורת אחיזה.

הסוליה מספקת תחושת הגנה מצוינת, יש מחמירים שאולי יטענו שטובה מדי. בגלל שהסוליה עשויה משכבות יש לה התנהגות וקמורים כמו מזרן דק שנלחץ בנקודות מסוימות ולא כמו סוליית גומי דקה שבה באמת הייתם מרגישים כל אבן קטנה. לטעמי זה מצוין, זה בדיוק רמת ההגנה שאני אוהב. היא מלאת חיים ונותנת לכם להרגיש את תווי השטח היטב.

תחתית הסוליה, שנראתה לי מפונפנת למדי, החזיקה מאד יפה במדבר ובשבילי כורכר, ואני חייב לציין שלמרות המחשבות שהיו לי על היותה סוליית כביש/חוף/איזורי נוחות בלבד, היא לא רק שתפקדה יפה, אני לא רואה עליה סימני שחיקה משמעותיים, ואי אפשר להאשים אותי שאני הגבר הכי קל בסביבה, או שהמדבר הישראלי ידידותי לסוליות נעליים.

לגבי ריצה עם הסנדלים הללו. אני לא רץ גדול בסנדלים. רצתי איתם מעט, והיה לי נחמד, לא יותר. כמו שציינתי, וש Vivo ציינו, הם לא מנסים לייצר ציפיות מוגזמות כלפי ריצה. יחד עם זאת, אני חושב שבשטח סלחני יחסית ומהודק, בהחלט אפשר ליהנות מריצה איתם, על אף שאני תוהה לגבי חיבור הרצועה לסוליה מבחינת עומסי ריצה.

דבר שכן ניכר על הסוליה לאחר שימוש אינטנסיבי הוא השחרה של ה footbed שכנראה יחייב ניקוי או כביסה, וגם אפשר לראות מעט היווצרת של תבניות כף הרגל שלי לתוך הסוליה באיזור הבהונות. ההשחרה אגב ניראת בגלל צבע ה footbed, זה היה קורה גם בסנדל אחר, פשוט כאן הוא נראה לעין, ואם אתם הולכים לאירוע איתם, רצוי לנקות לפני.

מראה ותמחור

אני מוכרח לציין שאני חושב שהסנדל יפה בעיני, אפילו יפה מאד. אני חושב שמכל הסנדלים בהשראה ההורצ׳אס Vivobarefoot הביאו כאן מוצר עם רמת גימור פנטסטית, מראה עדכני ואטרקטיבי, ויחד עם זאת שימרו מאד מדויק את הרוח של ההורצ׳אס בסנדל. הצליח להם, לגמרי, השילוב בין העולמות. מישהו כאן עשה עבודה טובה מאד ומגיעות לו כל המחמאות על כך.

מחיר ? שוב Vivo ? מדובר במוצר מאד איכותי, והפעם גם מקיים את ההבטחות שמאחוריו. יחד עם זאת, Vivo ידועים בתמחור, הלעיתים שערורייתי, שלהם. 100-120$ וגם 90$ (שלא לדבר על 90 פאונד או 90 אירו) הם מחיר מוגזם לחלוטין לזוג סנדלים, לטעמי, טוב ככל שיהיה, במיוחד כשלא מדובר בסנדלי Heavy duty במוצהר, על אף שעד עכשיו הם בהחלט הוכיחו שהם מסוגלים לספק חלק מהסחורה.

אני נוטה לחשוב ש 70$ היה צריך להיות ה MSRP (מחיר הרחוב) ההגיוני שלהם (בלי להתייחס כרגע לעלויות יצור) וממנו יגזרו ההנחות. אני חושב שעם תג מחיר כזה, הם היו מצליחים יותר במכירות שאינן חיסול/מבצעים, והיו בקו דומה עם סנדלים איכותיים אחרים.

בבסופו של יום, אפשר תמיד למצוא אותם בסיילים, מה שמעיד שכנראה התמחור באמת בעייתי. גם בארץ, יש דגמים אחרונים במחירי חיסול של 190 ש״ח (מחיר מצוין, לדעתי, ביחס למחירי סייל+ משלוח לארץ) בחנות אאוטסיידרס ברחוב החשמונאים בתל אביב, אצל שחר רוזן.

סיכום ביקורת ואפשרויות נוספות

הרבה לא התחדש בשוק הסנדלים המינימליים ליום יום. הרבה נרתעים מהרצועה בין הבהונות ורוצים סנדלים עם רצועות רוחב. שלוש האפשרויות העיקריות שעולות לי לראש בהקשר הזה הם שני הדגמים היותר ״crowd friendly״ של Unshoes, ה  Pah Tempe Sleek, שמתקרבים להיות משהו שמזכיר את היוליסיס אבל גם מתומחרים 78$, ודגם חדש שהוציאו. הייתי ממתין עם הדגם החדש, ובכלל נוכחתי שלמרות הכוונות הטובות לאנשוז יש בשנים האחרונות גם קצת אתגרי ייצור וגם מראה של סדנת יצירה. זה לא בהכרח רע, זה חלק מהקסם שלהם, אבל חשוב לדעת שזה לא סנדל בעל מראה שעובר חלק בכל מקום. הסליק הוא בהחלט אפשרות מעניינת ואולי פעם אנסה אותו, על אף שאני לא רואה שום סיבה להחליף את היוליסיס בו, וגם אסטתית אני חושב שיש בו בעיות שאפשר לתקן ולשפר.

אפשרות נוספת היא ה Amuri Z-Trek של Xero. דגם חדש יחסית, בעל מראה יותר ״סטנדרטי״ עם רצועות רוחב, אבל גם לסנדל הזה יש סימנים של סדנת תפירה צבאית, ומראה לא מלוטש, אבל בהחלט יותר ״קל לעיכול״. הם מתומחרים ב-60$ וכנראה שיותר מינימליים בתחושת הקרקע שלהם מהיוליסיס, שכן יש להם הרבה פחות סוליה.

האפשרות האחרונה למי שמחפש מעט יותר הגנה ומוכן להתפשר על סוליה לא סופר מינימלית, אבל זירו דרופ, גמישות, איכות והגנה, עם מעט תמיכה לקשת אז סדרת ה CNX של Keen, בעיקר דגם ה ClearWater המאוורר. יש להם דגמים בסדרה הזאת לילדים קטנים ועד בוגרים. לא הכי מינימלי שיש, אבל בהיעדר אלטרנטיבות זאת יכולה להיות אופציה טובה. ה CNX הם מאד איכותיים וגם להם יש נטייה להיות go to shoe לאלה שפחות מינימליסטיים אבל רוצים לרדת מהדגמים העבים, קשיחים ולא גמישים למינהם (וללא דרופ). הם מתומחרים ב 100$, אבל אפשר למצוא סיילים ב 60-70$. המידות אמריקאיות.

מה לאיזה שימוש ?

מבין כל האופציות שציינתי מעל, התנסתי גם ב אנשוז, וגם ב Keen CNX. ה Keen מיועדים למי שרוצה יותר הגנה של ממש, גם בחלק העליון של כף הרגל. זה חשוב ולא מבוטל. האנשוז, בקצה השני, למי שרוצה להרגיש יותר שבטי, ויחד עם זאת, להינות מפיצ׳רים מודרנים ומראה סביר במחיר סביר.

ה Xero  הם כנראה לאלו שלא רוצים רצועה בין הבהונות, אבל עדיין יותר נוטים לסגנון האנשוזי השבטי, המראה הזרוק, והקצוות הלא מעוגלים לחלוטין מבחינה עיצובית. זה סנדל ראוי לחלוטין בתג מחיר נוח, וכזה שגם מיועד לריצה.

כן, לא שכחתי את Luna Sandals. הסיבה שלא הזכרתי אותם, היא כי הם מייצר הורצ׳אס שמיועדים לשימושים אינטנסיביים באופן יחסי, בעלי מראה קלאסי. הם מוכרים,ממותגים מאד ויקרים. לטעמי, הסנדלים שלהם (עם הרבה כבוד), כבר לא מוכיחים את עצמם ככאלו ששווים בהכרח את תג המחיר שלהם ביחס למבחר המאד גדול שקיים היום של הורצ׳אס. הם לא רעים, אל תבינו אותי לא נכון, אבל אני לא מוצא שהם מתאימים ליום יום, יותר מסנדלים אחרים.

ואיפה ממוקמים היוליסיס ?

כשרכשתי אותם לא הייתי בטוח לגבי השימוש, ופתאום גיליתי שיש לי go to shoe חדשים, וזה גילוי מאד משמח. המראה שלהם, על אף שלא התרשמתי כך מהתמונות, הוא איכותי מאד, חדשני, עדכני אבל עם נגיעה בהיסטוריה של הנעלת הסנדלים השבטית.

השילוב הזה שמשמר מצד אחד משהו מסורתי, ומצד שני באמצעות טכנולוגיה, מייצר סנדל שהוא גם יפה, וגם מוכיח את עצמו במגוון כל כך גדול של שימושים. עד עכשיו, הוא מנצח. התמחור בעייתי, זה כן, אבל כמו שציינתי סיילים לא חסר, ואפשר לקנות אותם במחיר לא רע. המידות של Vivo תזכרו, הן אירופאיות ולא אמריקאיות, ולכן במקרה של התאמת סנדלי Vivo, אני ממליץ לקנות זוג בארץ (בטח כרגע, כשהמחיר מצוין), ואם אתם קונים ברשת, לדעת היטב את המידה שלכם. אני הימרתי הימור מחושב על 47, ולשמחתי ההימור השתלם. כמו כן, וכמו שציינתי, יש את שאלת ההתאמה של הרצועות סביב מבנה כף רגל משתנה. אצלי, איכשהו, הסנדל יושב באופן מושלם וההימור הצליח. אני נוטה להאמין שלא אצל כולם זה יהיה כך, ושכפות רגליים שונות יגיבו שונה למבנה הסנדל. אני ממליץ למדוד, ומי שמודד שיקנה בחנות. זה הדבר ההגון לעשות.

מי הלקוח הקלאסי של היוליסיס ? מישהו שרוצה סנדל מינימליסטי, וכן בהחלט חשוב לו המראה והגימור.  אותם אלה שרוצים להשתמש בו כסנדל קיץ שאפשר לקחת למגוון של מקומות ואירועים ולהרגיש שנועלים משהו שבהחלט ״עובר קהל״ בצורה שלא מעוררת מבטי פליאה ושאלות מציקות כמו הויבראם פייב פינגרס. הסנדלים (יותר נכון אני) קיבלתי לא מעט פידבקים חיוביים ספונטניים ושאלות עליהם מאנשים שבכלל לא התעניינו כלל במינימליזם, אלא מהמראה שלהם. זה אומר, ש Vivo עשו משהו נכון מבחינה עיצובית, ומצליחים להנגיש מינימליזם לקהל שבכלל לא חשב בכיוון, באמצעות העיצוב. אני יודע גם על קניות ספונטניות של אנשים שראו בחלון ראוה או על מישהו,נדלקו,קנו וככה נכנסו למינימליזם.

בנוסף לכל הטוב והיופי הזה, מדובר בסנדל שעד עכשיו מתפקד נהדר בכל מקום ושימוש שהצבתי בפניו. כל כך טוב, שאני מחפש אותם באופן קבוע, כשאני צריך משהו על הרגליים, יהיה זה טיול לדרום, ללכת לקחת את הילד מהגן, או חתונה בשישי בצהריים. הם עוברים את כולם, בכבוד רב.

הסנדל זמין לגברים ולנשים כאחד (לפי סקלת מידות מתאימה), באותם מאפיינים בדיוק. יש אותו במגוון צבעים משחור סולידי ועד צבעוניים יותר, כמו שלי.

מי שמחפש סנדל ריצה קלאסי, ילך למאמר שקישרתי בתחילת הפוסט על סנדלי הורצ׳אס. מי שמחפש סנדל מינימלי ליום יום, שכולל פעילות גופנית כזו או אחרת אבל לא בעצימות גבוה, סנדל מינימלי שיכול להיות פשוט ״הסנדל היפה של הקיץ״ בלי יותר מדי תירוצים והסברים. מי שרוצה סנדל מינימלי מעוצב שעושה עוד כמה דברים מצוין, ימצא כאן חבילה משובחת ומראה עדכני, שיתנו לו כיף. אתם עשויים לגלות מהר מאד שאתם עושים איתם הכל.

קיץ קל שיהיה לכולנו.