ביקורת נעליים – Salomon Sense Pro

אחרי שעברנו את סערת Black Friday ורגע לפני סיכומי השנה, הגיע הזמן לחזור לדברים יותר ארציים כמו נעלי ריצה. בחודשיים האחרונים, לאחר שנגנבה לי נעל Inov-8 245 על ידי גור כלבים, רכשתי את הזוג המדובר מתוך מטרה שיהיה זוג נעלי השטח הקלות, אבל הלא לגמרי שטוחות שלי.

זאת ההתנסות הראשונה שלי עם נעלי חברת Salomon, אחרי רומן ויזואלי של כמה שנים עם הנעליים של החברה האיכותית הזאת. גם אם אתם מכירים אותן, גם אם כבר ראיתם את הביקורות עליהן של ג׳ינגר ראנר וחבריו, זה כבר חודשיים, ומעל 200 ק״מ שאני רץ עם הנעליים האלה, ובהחלט יש לי כמה וכמה תובנות לגביהן, ולגבי ההתאמה שלהם לרצים שונים וצרכים שונים.

נתחיל.

זה התחיל כבר לפני כשנתיים שלוש כש Salomon שחררו את ה- Salomon s-lab Sense, שלימים שינתה את שמה ל S-lab Sense Ultra.

באותה תקופה, התאמנתי לאולטרה מרתון סובב עמק, והייתי גם עמוק בתוך מעקב אחרי סצינת האולטרה מרתון העולמית. הנעל הזאת פותחה עבור קיליאן ג׳ורנט, הרץ הספרדי המוכשר של קבוצת סלומון. מעבר להיותו רץ פנומנלי בכל מובן, הוא גם חובב נעליים יחסית מינימליות ורץ ללא גרביים (שבזה בערך מסתיים הדמיון ביננו, והלוואי והייתי מדגדג את היכולות שלו).

הנעל הזאת פותחה בשיתוף פעולה איתו (והצרכים שלו), כאשר היא יצאה תחת סדרת ה S-lab היוקרתית של Salomon. הנעל בעלת דרופ מתון של 4 מ״מ, סוליה רזה יחסית בעובי 19:15, מבנה שתואר כאידיאלי לרצים ללא רגביים, ותג מחיר דמיוני של 200$. המפרט הטכני שלה עשה חשק, והמחיר שלה מרתיע. בנוסף, באותם ימים הנעל יוצרה עד מידה 12 אמריקאי, מה שאומר שגם לו הייתי רוצה ו/או מוצא מבצע כזה או אחר, לא הייתי יכול לקנות אותה (אני נועל 13, על פי רוב).

זה היה הניסיון הראשון של סלומון ביצירת נעלי ריצת שטח שנוטות לכיוון מינימלי יותר (דרופ מופחת, סוליה רזה), שכן עד אותו זמן רוב הזוגות של סלומון התאפיינו דווקא במבנה בהשראת נעלי ההרים האירופאיות: עבות, קשיחות, דרופ גבוה של 10-12 מ״מ, אבל צבעוניות ואטרקטיביות.

גללנו שנתיים קדימה, וסלומון ראו כי טוב. הנעל נחשקת, ולכן יצאו קודם במהלך 2012-2013  עם גרסא שנושאת את שם הנעל, ללא ה S-lab היוקרתי במחיר מופחת שנקראה ה Sense Mantra. למעט השם, כמעט כל הנעל שונה לחלוטין מה ה S-lab sense, אבל מתאפיינת גם היא בנתונים מינימליים יחסית 21:15 (6 מ״מ) בגרסאתה השניה, נעל שטח קלילה בתג מחיר ידידותי של 110$.

לאחר שעלויות הייצור כנראה הוזלו, ועל מנת לגשר על הפער בינה לבינה ה S-lab Sense הנחשקת (ששמה שונה ל Ultra ומחירה ירד ל 160$) , יוצרה גם ה Sense Pro, שהיא נהנית מחלק עליון כמו ה S-lab sense ultra  וסוליית ה Mantra (וגם היא לא ממותגת כ S-lab). מחיר המדף שלה הוא 130$, שמשקף, לכאורה, את השילוב שבין שני הזוגות.

למה בחרתי אותה ?

הייתה כאן פשרה. כמו שהבנתם מעל, מזה כמה שנים שאני מפנטז על ה  S-lab Sense. לאחר שנתיים מצויניות עם ה Inov8-245/235, חיפשתי נעל עם דרופ מעט יותר גבוה מ 3-4 מ״מ. רציתי נעל שטח קלה עם דרופ של 4-5 מ״מ (הנעל הזאת בעלת מאפיין 21:16 סולידי יחסית), שאפשר לנעול ללא גרביים בנוחות. הזדמנות כלכלית בגובה 64$ עלות לזוג הנעליים האלה, ביקורות טובות ששמעתי מחברים + מאפיינים סקסיים של הנעליים שהזכירו לי את ה S-lab sense גרמו לי להחליט לעשות מעשה ולקנות את הזוג הזה. לראות האם הזוג הזה יכול לספק לי את מה שאני רוצה, וגם לפצות על החשק שלי ב S-lab Sense, שעוד לא מומש.

מבנה הנעליים

את רוב התמונות שתראו צילמתי כבר במהלך התקופה שבה אני רץ עם נעליים. יש בזה הגינות להראות איך הנעל ניראת ומרגישה, גם לא כשהיא מחוץ לקופסא.

החלק העליון של הסוליה הוא די סטנדרטי מראה שלו, אבל מעוצב לעילא, את זה אי-אפשר לקחת מ Salomon. הנעל ניראת נפלא, גם בשילוב של כחול ושחור, עם הפסים הלבנים.

מי שכבר קרא ביקורת נעליים אחת או שתיים שלי, יודע שאני לא חסיד גדול של הסגירות המהירות לנעליים. מצד שני, אני חייב לציין שבמקרה הזה, הסגירה עובדת מצוין. השימוש בטבעות הידוק, הסוגר האיכותי וגם השרוך האיכותי עושים עבודה מצוינת בסגירה, ונשארים סגורים היטב. הופתעתי לטובה, וזה אפילו שינה את דעתי בנושא, כאשר יש מימוש איכותי של הסגירה וכל המרכיבים עובדים טוב ביחד.

כמה הערות לגבי המבנה של הנעל והמידה. ההשוואה למעלה באמצעות Shoefitr הראתה בחירה נכונה. של מידה. ואכן המידה שנבחרה נכונה.

אבל, ויש אבל. תסתכלו על התמונה מעל בהשוואה ל Inov-8 245. היא לא מעוותת. הנעל של סלומון ארוכה פיזית מה- 245, בעלת צורה יותר ארוכה ויותר מעוקלת. המידה טובה ונכונה, שלא יהיה לך ספק. כף הרגל שלכם לא אמורה להכנס לקצה הנעל. לא לגמרי ברור לי למה יש צורך בקצה השפיצי הזה, ואני נוטה לחשוב שזה נעשה מסיבות אסטתיות בלבד.

פתח הכניסה לנעל ב Sense Pro יותר גדול, ויותר נוח מאשר ב  245. אבל שוב יש אבל…

למה לעזאזל, לא יכלו לעשות טבעת קטנה בחלקה האחורי של הנעל לטובת הכנסת כף הרגל בדיוק כמו שיש ב 245 ובעשרות זוגות אחרים שנעלתי בעבר ?

זה לא דיל-ברייקר, אבל זה ממש ממש מעצבן, שצריך להכניס אצבע לתוך הנעל תוך כדי נעילה. זה קורה כל פעם שנועלים את הנעל,וזה מרגיש בעיקר כשזו שאמורה לשבת על כף הרגל כמו גרב. שוב, אני חושב שזאת בחירה אסטתית ולא עניינית, כי זה פרט שאני לא מבין איך לא נכנס לנעל הזאת. זה עניין קטן, שלא ראיתי מוזכר בשום מקום, ולי הוא ממש מפריע.

Toe Spring. אותה הגבהה בקצה הנעל שאופיינית כל-כך לנעליים לא מינימליות. מי שקורא את המאמרים שלי בנושא מינימליזם, יודע ש Toe Spring הוא דבר שלמעשה איננו נחוץ לחלוטין. הוא נעשה מסיבות אסטתיות בלבד, ולמעשה כופה על כף הרגל להיות בזוית מעט מורמת בקצה בלי סיבה ממשית. יש כאלו שיטענו שאולי זה תורם לגילגול כף הרגל בריצה, אני טוען שזה עושה בדיוק ההיפך. חשוב גם לזכור שהנעל בעלת דרופ של 5 מ״מ, שאמנם הוא לא אגרסיבי ומורגש מאד, אבל ביחס להתרומממות מייצר ״ירידה״ שלאחרי ״עליה״.

ה Toe-Spring של ה Sense pro הוא גבוה מאד, והוא מתחיל כבר ב 2/3 מהנעל עד כדי הזדקרות מרשימה בקצה. זאת נקודה שהרבה לא נותנים עליה את הדעת אבל יש לה משמעות רבה.

הסוליה היא סוליית שטח עם תבנית קוביות מעניינת, אבל כמו שתקראו בהמשך מספקת אחיזה מציונת בשטח, ומצד שני לא צוברת יותר מדי בוץ.

הקשר נוסף של ה Toe-Spring ומבנה הנעל אפשר לראות על ההבדל בסוליות. שימו לב להבדל במיקום של הגשר הצר של כף הרגל ב Sense  ביחס ל Inov-8. ב Sense pro הגשר הצר הוא קדימה יותר, על אף שבאופן כללי הסוליה רחבה יותר ובעלת שטח פנים גדול יותר. מייד אחרי ההיווצרות במרכז הנעל מתחילה ההתרוממות של הנעל שבולטת מאד בתמונה הזאת ביחס ל 245.  המיקום של הגשר הצר הוא בעל השפעה גדולה על גמישות ותנועת כף הרגל בתוך הנעל תוך כדי ריצה, וזה יבוא לידי ביטוי בתמונה הבאה ובתיאור בהמשך לגבי חווית הריצה בנעליים.

כשהנעליים היו חדשות, יחסית, הגמישות שלהן התבטאה ביכולת קיפול תחת לחץ בעיקר ב Flex Point של הנעל בשני שליש, היכן שמתחילה ההתרוממות של ה Toe Spring. החלק האחורי היה קשיח ביותר, אבל לאחר כמה שבועות התרכך במעט והפך את הסוליה למעט יותר גמישה בכיפוף בידיים, אבל בריצה השינוי הזה לא הורגש. היו לי ציפיות למעט יותר גמישות מהנעל הזו, ולמרות זאת היא יותר גמישה מלא מעט זוגות אחרים בקטגוריה שנתקלתי בהן, אבל גמישה פחות בסדרי גודל מה-245.

 

על ריצה ב Sense Pro

את החוויה של הכניסה הראשונה לנעליים, ללא גרביים,  האלה אני רק יכול לתאר כ ״וואו״. באמת וואו. בלי שום ספק, מדובר בחלק העליון של S-lab Sense Ultra וכל הסופרלטיבים שניתנו לו מוצדקים. יותר נעים מגרביים. הנעל בעלת לשון רכה ודקה, ונעימה למגע, שיורדת עד סוליית הנעל ועוטפת את כף הרגל במגע נעים, קטיפתי כמעט. הרכיסה העדינה עם רצועות ההידוק נותן תחושה נעימה של גרב חמימה שעוטפת את הרגל, וזה למרות שגם בימים חמים לא הרגשתי שום בעיה, כי הנעל מאווררת מעולה (וחדירה למים בהתאם). בנוסף הסגירה המלאה של הלשון מונעת חדירה של אבנים קטנות, בעיה שקוראת לי תדיר עם זוגות אחרים, ובזוג הזה מורגש שינוי לטובה, והן אטומות יותר לאבנים, אבל לא במחיר של נוחות.

את תחושת הוואו הזאת חלקתי בשלב מוקדם עם חברי לקבוצת הריצה המינימלית בפייסבוק, כל כך הייתי נפעם מהנוחות הנעימה,שהייתי חייב לחלוק זאת וזאת אחרי ריצה אחת בלבד.

בתוך הנעל התחושה הגרבית יוצרת תחושה עוטפת. לכאורה, בנעליים מינמליות זה לא דבר חיובי, אבל כאן זה עובד לא רע. למעט שיפשוף קל בצד של הבוהן הגדולה, הרחבה במיוחד, שלי, לא הרגשת בעיות בתחושת המרחב הפנימי העוטף.

הריצה היא איתן היא סיפור מעט שונה. למרות התחושה הנפלאה בתוך הנעל מבחינת החלק העליון, הסוליה מהרגע הראשון הרגישה קשיחה. הקשיחות הזאת נשארה איתי עד היום ולא השתנתה, וזה למרות שעושה רושם שהסוליה מעט התגמשה ״ונפתחה״.

הקשיחות בחלקה האחורי של הסוליה או אולי אף ב 2/3 סוליה, גרמה לי לתחושה של מעט ״ריצה על קרש״. תחושה שאין לי אפילו עם נעלי ההוקה העבות.  דבר נוסף שאני חש במהלך הריצה איתן הוא שהנעל כמעט ״מכריחה״ אותי לנחות על העקב קודם. אני לא יודע בדיוק להסביר זאת, ולדעתי זה קשור למבנה הסוליה ולמיקום של הקשת בו בשילוב היעדר גמישות.

על מנת לאושש את התזה שלי, יצאתי לריצות לסרוגין גם עם ה 245/235 והרגשתי את ההבדל מיידית, וזה גם גרם לי להעריך את ה 235/245 מחדש, לאחר שיחסינו נשחקו בעקבות שנתיים של שימוש קבוע. עם ה 245/235 הגמישות ותחושת הקרקע הייתה יותר טובה ואמינה, וגם קצב הצעדים שלי גדל. זה בזמן, שעם הסלומון, הרגשתי שאני נוחת על העקב, ולמרות שקצב הריצה שלי מצוין, והנעליים קלות ונוחות, הקשיחות של הסוליה לא הפסיקה להפריע לי.

בסה״כ, הספקתי,עד עכשיו, לרוץ איתה בחודשיים האלה במגוון רחב של מזג אוויר ותנאים משתנים, החל משמש חמה ועד ימי חורף גשומים. הנעליים מתפקדות נהדר בכל התנאים, אין לי שום טענות כלפיהן. יותר מכך, אלה נעליים נהדרות לתנאי בוץ, והן הוכיחו את עצמן גם בתנאים לא פשוטים של בוץ עמק יזרעאלי עמוק. הן כמעט ולא אספו בוץ ועל זה מגיע להן ציון גבוה, וזה בהחלט דבר שסלומון מתאפיינים בו (נעלי שטח לתנאים קשים).

בפעמים הבודדות שנכנסתי עם הנעל לשלוליות או מעברי מים, הן ספגו מים יחסית בקלות והרטיבות הורגשה, ומצד שני התייבשו מהר. הנעל, לא רק שנוחה לנעילה ללא גרביים, היא גם שומרת על כף הרגל מצוין, ולרוץ בה עם גרביים פשוט יהיה פשע לעצמכם ולאיכותיות של הנעל.

חורי האיוורר שיש בתחתית הסוליה, דומים לאלו שכבר נתקלנו בהם בעבר ב Fuji Racer, מיותרים לחלוטין בעיני, וסתם נתקעות בהן אבנים. גימיק מיותר ולא יותר.

סיכום

צברתי כבר מעל 200 ק״מ והרבה שעות עם הנעליים האלו. ההתנסות הראשונה שלי עם נעליים של חברת Salomon עוברת בתחושות מעורבות. אני עדיין בוחר בנעליים האלה לרוב הריצות שלי כרגע, לא רק כי זה הזוג העיקרי, אלא כי בסה״כ הן מספקות חווית ריצה טובה, וזה אומר לא מעט עליהן.

אני חושב שמדובר בנעל שמגשרת היטב בין זוגות גדולים וקשיחים לבין הזרמים היותר מינימליסטיים של נעלי השטח. ה 235/245 הן קטגוריה יותר רזה של נעלי שטח, וזה לא השוואה שלמה והוגנת להשוות אותן ל Sense Pro, אולי היה יותר נכון להשוות את ה Sense Pro ל 255 שאיתן לא רצתי, וקראתי עליהן ביקורות מעורבות

חשבתי לעצמי, בזמן הריצות, האם אני נהנה לרוץ עם ה Sense Pro, ומצאתי את עצמי, באמת, בדילמה. מצד אחד, באמת חלק עליון לעילא, ומצד השני סוליה, שהיא כנראה או לא מתאימה לי אישית, או אולי סוליה לא מוצלחת, קשה לי להגיד.

אני יכול להגיד לכם שברמה האישית החוויה שלי היא שאין לי באמת רצון או כוונה לנסות או לקנות את ה Sense Mantra, כי הסוליה לא רק שלא מרשימה אותי, אלא ממש לא הצלחתי ומצליח להתחבר לחווית ריצה טובה בה מבחינת קשיחות/גמישות, מבנה ו Toe Spring. ומצד שני, החלק העליון רק הגביר את החשק והרצון שלי לנסות את ה S-lab Sense Ultra שהיא בעלת אותו חלק עליון נפלא שעבר ל Pro, אבל בעלת סוליה יותר גמישה ובעלת מאפיינים יותר מינימליים מזו של ה Pro וה – Mantra.

בסה״כ, אני חושב שמה שהתכוונו ב Salomon  זה בדיוק השילוב של השניים, מצד אחד העלות הנמוכה יחסית של ה Mantra ומצד שני החלק העליון של ה- Ultra, אבל יצאה נעל שהיא בעלת פרופיל שמורכב לרצים מאד ספציפיים שצד אחד לא מינימליים מדי, מצד שני אוהבים לרוץ בלי גרביים ורוצים סוליה יחסית קשיחה ומגנה. אבל יש לי איזה נטייה לחשוב שבעיני רוחם ובעיני הקהל מי שקונה את הנעל הזאת לרוב התעניין מלכתחילה ב Ultra. לקהל הזה, הנעל הזאת תהיה מעט מאכזבת. כנראה, שה Ultra היא באמת הכיוון שבו אני הייתי צריך / אלך, אבל תג המחיר עדיין מרתיע אותי, ולא מצדיק בעיני עלות של זוג נעליים, טובות ככל שיהיו.

יחד עם זאת, למרות המגרעות שאני מצאתי בהן, אני חושב שהנעליים האלה יכולות להיות מתאימות מאד בעיקר לאלה שבאים מהכיוון הלא מינימלי דווקא. עבור אלה, זאת תהיה נעל מצוינת למעבר לכיוון המינימלי, או נעל שטח קלה עם דרופ מופחת, ביחס לפלטפורמות היותר קשיחות וגדולות. היא מגשרת בדיוק על הפערים שבין קשיח לגמיש, שבין גרוב ללא גרוב וכל זה תוך כדי אריזה איכותית, תג מחיר סביר (בסיילים), והתאמה של הנעל למגוון רחב של תנאי שטח משתנים שיש לנו בארץ.