New Balance MT1010 – ביקורת נעליים

2010 התחילה כשנת הניו-באלאנס שלי. עם התחלת המעבר שלי להנעלה מינימלית ה MT101 הייתה נעל פלא. כל כך אהבתי את זוג הנעליים המוצלח הזה, שאימצתי את החברה והאמנתי אמונה עמוקה בדגמים שלה.

אחר כך באו ה  MT110 ואחריהם ה MT00, ואחרי האכזבות, חיכיתי וציפיתי ל MT1010, שהייתה, על הנייר, מה שחיכיתי לו. בנתיים כבר ניסיתי כמה זוגות אחרים, התקדמתי לכיוונים אחרים, וביקורות פושרות גרמו לי להתרחק מהנעליים.

ויחד עם זאת, מחיר ללא תחרות של 50$ בחיסול, והצורך בזוג נעליים נוסף לרוטציה עם ה Inov-8 245 שכבר בהחלט הגיעו לסופם, גרם לי לקחת את ההזדמנות ולהזמין.

חודשיים אחרי, הגיע הזמן לביקורת נעליים נוספת, אז בואו נצא לדרך.

הסיבה העיקרית שלא הייתה ביקורת כזו, היא שלמעשה יש לי 3-4 זוגות ברוטציה הנוכחית שלי (משניים מהם שאני לא מרוצה, אבל רוצה לגמור את הנעל), ופחות מדי ק"מרים שאני יכול להכניס בהם בהתאם לתהליך ההחלמה והעלאת העומס שלי אחרי הפציעה.

הספקתי בחודש ומשהו האחרונים לרוץ עם הנעל הזאת באיזור ה 150 ק"מ לפחות. במשך כמה שבועות ניסיתי להתגבש עם עצמי על תחושה ברורה כלפיהם. יחד עם זאת, הרגשתי שאני לא מצליח להגיע לאיזשהי מסקנה.

אז ישבתי וחשבתי, ובהנתן רוח הבלוג המקורית, גם כשזה לא זוהר, לא רע ולא בדיוק טוב, לשתף אתכם במחשבות הנוכחיות שיש לי על זוג הנעליים הזה, בעיקר בהנתן העובדה שיש עוד כמה וכמה שרכשו אותם לפני ולהם חוויות דומות / שונות / אחרות לחלוטין עם הנעליים.

אז בוא נתחיל בכמה עובדות יבשות. שנה וחצי אחורה זה היה הזוג האידאילי מבחינתי. עם סוליה של 19:23, 4 מ"מ דרופ, Rock-Plate וסוליית ויבראם דביקה, זה היה נראה כמו הזוג שטח קל האידיאלי מבחינתי. לאחר שהייתי מאוכזב מהמהירות שבה ה MT110 מתחסלים, וה Fuji Racer היותר בשרניים, אלה היו נראים לי הזוג האידיאלי באמצע.

אבל משהו קורה במחלקת ה R&D של ניו-באלאנס בשנתיים האחרונות. סדרת ה Minimus שלהם מתרחבת ויש בה עשרות, כן כן, לא פחות מעשרות דגמים שונים שכלל לא שמעתם עליהם ומסתובבים באי-ביי , בחנויות ובאאוטלטים. יש שם פנינות לא מעטות, דווקא כנעלי יום יום, ומצד שני בגזרת נעלי השטח לפחות, עושה רושם שניו-באלאנס שחררה ומשחררת דגמים לשוק בקצב מסחרר בתהליכי פיתוח מואצים.

למה זה גרם ? זה גרם לדגמים שסובלים מביקורות בינוניות ברחבי הרשת, בעיות איכות במוצר, והוצאה של v2 מהירות להרבה דגמים, שגוררות הורדה דרסטית במחיר של הדגם הראשון. למשל, הדגם הנ"ל, ויעידו כמה מידידי ומקוראי הבלוג, סובל מחוסר אמינות גבוהה באורך חיי הבד של החלק העליון. אצלי עוד לא נשחק או נקרע, אבל אני מאמין להם, ואתייחס לכך.

יחד עם זאת, המחיר, ההזדמנות והצורך בנעל בעלת תכונות דומות לסבב שלי, גרמו לי בכל זאת לרכוש אותה ולראות במה מדובר. מפוקח הרבה יותר מלפני שנתיים ועם קצת יותר נסיון.

נתחיל קודם כל עם התאמה. הזמנתי מ Runningwarehouse ולכן הייתי צריך לבחור מידה על פי Shoefitr. מידות אורך לא הייתה כל בעיה.

כמו שאתם רואים בתמונה מתחת השוותי את הנעל לזוג שאני יודע שהוא מוצלח מאד מבחינתי, הלא הם ה Inov-8 245 שלי.

המידה, כמו שאתם רואים היא אותה מידה (13) באורך. יחד עם זאת, נפל דבר בהזמנה הזאת. אחרי שנים עם רוחב D בניו-באלאנס, אולי בגלל הריצה המינימלית, אולי בגלל התפתחות המודעות שלי, הרגשתי שה MT110 במידה D כבר צרה עלי.

בתמונה מתחת אתם יכולים לראות את ההשוואה של ה 1010 ל 110 ולראות שהן בעלות אותן תכונות רוחב. Shoefitr, לידיעתכם, עדיין לא "מטפל" במידות רוחב שונות. יש בו איזשהי התייחסות "לתחושה" בנעל, אבל עדיין לא התייחסות "מדעית" למידות הרוחב שהן בגדר תעלומה בהרבה חברות.

עניין הרוחב גרם לי לקחת החלטה אמיצה, ולהזמין מידת רוחב 2E. הלא היא מידת הרוחב הבאה אחרי D הסטנדרטית. היו לי חששות (מוצדקים), שכן לא ידעתי אם הבדל הרוחב יהיה רק בחלק הקדמי (כמו שאני רוצה) או גם באיזור הקרסול. יש לי קרסול יחסית צר, וכף רגל רחבה. מצד שני, לא רציתי ליפול עם נעל צרה. כך נפל הפור על מידה 13, רוחב 2E.

את סיפור העיכוב במחלקת הגביה של דואר ישראל ובעיית המשלוחים של Shipto כבר שמעתם, ולכן ניגש לעיקר.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו בנעליים הוא אכן הגודל שלהן. הנעליים רחבות. בחלק הקדמי יש הרבה מרחב לכף הרגל שלי, אבל בחלק האחורי שמתי לב שגם כן. בכלל, נראה שיש "הרבה בד" בחלק העליון וראיתי זאת בכמה וכמה תמונות גם של זוגות במידת רוחב D. בהתחלה חשבתי שזה רק בנעליים שלי במידה הרחבה.

שמחתי על המידה הרחבה, כי מבחינת הרוחב בתא הבהונות אכן יש הרבה מקום. אפשר לראות בתמונה מעל את זוג ה 110 ברוחב הסטנדרטי בצד שמאל.

מה כן ניכר ? בעוד של 110 יש ציפוי פלסטי קשיח, שמצד אחד לא אהבתי אותו, אבל מצד שני שומר על צורת הנעל. ב- 1010 האריג הוא אריג נושם ורך. ניראת נעל שמתאימה מאד דווקא לקיץ הישראלי. לכאורה, יתרון, אבל במציאות, ובעיקר בהנתן "הרבה אריג", הייתה לי תחושה שהנעל יושבת לא טוב על הרגל. הכל נראה סביר, אבל משהו מרגיש לא ממוקם בדיוק.

את הריצות הראשונות עשיתי עם הנעליים ללא גרביים. מהר מאד אחרי ריצות קצרות של 6-10 ק"מ התחילו לי כאבים באיזור הקרסוליים. כאבים שמהם לא סבלתי מעולם. בנוסף, הרגשתי כאבים שמתעוררים  גם באיזור המטטרסל (עצמות הבהונות בחלקו הקדמי של כף הרגל). כדי להיות סגור על עצמי שזה קשור לנעליים (או יותר נכון לאופן הריצה והעברת הכוחות תוך כדי ריצה בנעליים האלה), רצתי עם ה Inov-8 בלבד במשך כמה ימים. הכאבים לא חזרו.

אני חייב לציין שהנעליים מאד נוחות לריצה ללא גרביים. הן נעימות ורכות, וגם האקסטרה אריג שיש להן לא הפריע. הרוחב הנדיב היה מצוין בחלק הקדמי. על מנת לנסות לטפל בבעיית הכאב בקרסוליים החלטתי לרוץ עם גרביים. גרביים יחסית עבות, שאמורות לטפל בבעיית המרחב באיזור הקרסול, שחשדתי ששם הנעל לא אוחזת מספיק טוב ויש חופש שמשפיע על מנח הרגל שלי בריצה.

הריצה עם גרביים לא הוכיחה את עצמה כמספקת חוויה שונה במיוחד. הריצה עם גרביים הייתה סבירה וגם עם גרביים היה מספיק מקום בנעל בשביל כף הרגל להתרחב כמו שצריך. אם הייתי נכנס עם אותו זוג גרביים ל 110, כנראה שכף הרגל הייתה מאד מכווצת.

אם לצלול יותר לחווית הריצה, לפני שאצלול לענייני הסוליה, הנעל מאד גמישה.  יותר גמישה ורכה במידה שמרגישה משמעותית ביחס ל Inov-8 245.  זה ניכר מייד בריצה. תחושת קרקע יותר רכה ויותר הרגשה של "פני השטח" מאשר ב Inov-8 הקשיחה יחסית.

הגמישות הזאת היא מצוינת לתנועת הגלגול של כף הרגל, ובמובן הזה, הנעל מספקת את הסחורה. מי שתכונת הגמישות חשובה לו, לא יתאכזב. הנעל גם קלילה ומתקפלת בקלות, עדות לעובדה שלנושא המשקל הוקדשה כאן מחשבה רבה.  כל כך הרבה מחשבה שגם באה לידי ביטוי בסוליה של הנעליים, כאשר נראה לי שכאן טמון חלק ניכר משורש הבעיה של הנעל הזאת ודגמים אחרי בסדרה הזאת של New Balance.

סוליית נעל בנויה משלושה חלקים עיקריים. בתמונה מתחת אתם יכולים לראות, בבסיס הנעל יש Rock-Plate פלסטי עדין וגמיש אבל מספק הגנה טובה מאבנים. מעליו פזורים במבנה לא אחיד שכבת EVA רכה בעובי שונה שתפקידה "למנוע" זעזועים. אפשר לראות שבחלקו הקדמי של הנעל יש איזורים חשופים של ה Rock Plate בזמן שבחלק האחורי של העקב, כמובן שהיא יותר צפופה.

לא רק שהכיסוי לא אחיד, NB יצרו תבנית "בליטות" שאמורה להיות כזו שתתאים לצורת פסיעה ונקודת מגע ספציפיות עם הקרקע בעמידה וריצה. בנקודות אלה שכבת ה EVA יותר עבה, ומעליה מגיעה השכבה השלישית והיא שכבת גומי הויבראם הדביק, שאמור לספק את החיכוך והאחיזה לקרקע. הוא עושה עבודה מצוינת בסה"כ.

אפשר לראות שבאיזור הקשת אין שכבת ויבראם כלל, וה EVA הורחב לשלוש נקודות מגע עם הקרקע.

בהשוואה ל MT110 מעל, אפשר לראות שגם ב 110 יש שכבת EVA חשופה במרכז הנעל, אך ה 110 "נהנית" משכבת גומי דביק (לא ויבראם) אחידה בחלק הקדמי והאחורי של הנעל). איזור ה EVA החשוף במרכז כף הרגל היא בעוכריה של ה 110. חששתי שגם ב 1010 תהיה אותה בעיה, אך בנתיים איך שם סימני שחיקה גדולים, בזמן שב 110 הם נשחקו אחרי ריצה / שתיים.

אפשר גם להשוות את הסוליה ל MT00. נראה שרעיון נקודות הבליטה כבר יושם ב MT00 לפני ה 1010, ותחושת הבטן שלי, שעוד לא הספיקו לקבל פידבק מה MT00 בשוק, לפני שיצאו עם ה 1010, כי בהחלט יכול להיות שהיו עושים חושבים שוב.

העובדה היא שלא כולנו בעלי אותו מבנה כף רגל, ולא לכולנו יש אופן הפעלת כוחות דומה בעמידה, הליכה וריצה כזה שתבנית כל כך ספציפית של נקודות מגע עם הקרקע תתאים לכל רץ. בעיקר. בהנתן העובדה שבנעל עם סוליית EVA הרבה יותר משמעותית מאשר ב MT00 למשל.

ב MT00, חשיפת ה EVA לקרקע גורמת לה להיות הרבה יותר פגיעה וחשופה לקרעים. ב MT1010, הפלטפורמת ויבראם הלא אחידה לדעתי ולטעמי יוצרת סוג של חוסר איזון בכף רגל שיבוא לידי ביטוי אצל רצים שונים בהעבר עומס שונה שנובעת גם מטכניקת הריצה של הרץ, אבל מושפעת השפעה ניכרת ממבנה הסוליה של הנעל.

אני יודע שזה מוקצן, אבל אם תסתכלו על נעלי הריבוק הנ"ל, תראו שלא מדובר בהכרח בהבדל רעיוני כזה גדול. נקודות מגע שמבוססות על איזשהי אנליזה של נקודות מגע של הרץ עם הקרקע, ובכך יוצרות תבנית לא אחידה של מגע שיש לה השפעה על אופן מגע הרגל עם הקרקע, והעומסים שמוחזרים לגוף.

אז בואו נסייג רגע. ה 1010 היא לא נעלי הריבוק ההזויות הנ"ל. חוויתי ואני חווה איתן כאבים שונים מבדר"כ, אבל היא לא נעל גרועה. יחד עם זאת, אני חייב להודות שמבנה הסוליה הזה, שלא נתתי עליו את דעתי לפני כן, הוא בכל זאת כנראה בעל השפעה מכרעת, בעיקר כשהנעל מתיימרת להיות נעל מינימלית יחסית. חלק מהגדרת מינימלי, מבחינתי, היא האפשרות לתת לכף הרגל להיות יותר דומיננטית באופן העברת הכוחות חזרה לגוף, בעוד שבנעל כזאת המאזן הזה מופר בזכות מבנה EVA לא אחיד שיוצר נקודות שיותר רגישות ללחץ וכאלה שפחות, וכך מפת העומסים היא שונה באופן מהותי.

מעל, אתם יכולים לראות את MT1010v2 שאפשר לראות שכבר הוכנסו בה מספר שינויים במבנה הסוליה וגם חיזוקים של החלק העליון באיזורים שעליהם היו תלונות של קרעים רבים (בצידי הנעל באיזור השריכה התחתון).

לאחר הריצות איתן, מחשבה וגם קצת קריאה, למדתי שאני לא רק יותר אוהב את המארז היותר קשיח ואחיד כמו זה של הזוג היוצא, ה Inov-8 245 (בתמונה מעל), אלא גם שאני חושש וחושב שהגישה של הסוליה הנ"ל לא כל כך מתאימה להנעלה שמתיימרת להיות מנימלית. אפשר לחסוך במשקל במקומות אחרים ועדיין לספק סוליה אחידה שתאפשר העברת כוח יעילה ולא כזו שלא מתפזרת בצורה לא אחידה. אני אישית מעדיף מעט יותר "קשיחות אחידה" על פני תחושת רכות שכזו, שלרגעים הזכירה לי קרוקס, רחמנא ליצלן.

חשוב גם לקחת בחשבון שכוח הדחיסה של ה EVA, כחומר, נשחק עם הזמן, ובנעל בעלת עובי משתנה של EVA בכל כך הרבה איזורים שחיקה לא אחידה, תהיה לה ככל הנראה אימפקט יותר משמעותי על המנח של כף הרגל והנעל על הקרקע מנעל רזה בעלת שכבת EVA רזה.

סיכומים:

אני חושב שהעובדה שהצלחתי להמנע מלקנות את הנעל כשיצאה חסכה לי גם כסף וגם אכזבה שהיו לי עם ה MT00.  אני לא יכול להגיד בוודאות שגם הקניה הנוכחית הייתה טעות, ולהצהיר שזו נעל לא ראויה לשימוש/קניה. אף ריצה איתה לא הייתה בלתי נסבלת או כזו שאמרתי אני לא מוכן לנעול אותן שוב כמו שקרה לי עם ה MT00. יחד עם זאת, אני חושב שהנעליים האלה סובלות מכמה מחלות תכנון בעיתיות, או תפיסה לא נכונה של מה נעל מינימלית צריכה להיות.

הריצה איתן רכה באופן משמעותי מה Inov-8 בעלי היחס 16:13, ובמובן הזה הן מעבירות יותר תחושת קרקע, יחד עם זאת, הרכות הזאת באה על חשבון אחידות הסוליה והמחיר שכנראה משלמים ב"יציבות מזויפת" שחשים עם הנעל. אני מכיר לא אחד ולא שניים שחוו כאבים שונים אחרי ריצה איתן. הכאבים בקרסוליים שאני חווה איתם אולי קשורים לעניין המידה והחופש המסוים שיש באחיזה בקרסול. ואולי אני פשוט "נופל בין מידות" בנעליים של ניו-באלאנס. קשה להגיד.

אין לי משהו טוב במיוחד או רע באופן יוצא דופן להגיד עליהן. אני חושב שמצבן הנוכחי בשוק משקף בדיוק את מה שהן, זוג בינוני, לא מוצלח במיוחד, אבל לא מספיק גרוע ולכן אנשים בכל זאת קונים אותו במחיר מוזל, על אף שאפשר לראות אותו הרבה זמן בדף החיסולים של RWH.

צר לי לראות את ניו-באלאנס משחררת דגמים לא בשלים לשוק, וממהרת להוציא מייד אחרי גרסאות תיקון. אני חושב שזה בא על חשבון הלקוחות שלה. כשיצאה סדרת ה Pure של ברוקס היא יצאה בוגרת מאד, כנ"ל סדרת ה Trailroc של Inov-8. השינויים כל כך מאז'וריים בין גרסא לגרסא שמעידים שאו שיש בעיה בתהליך המחקר ופיתוח או שלחלופין מוציאים אותן לשוק מהר מדי, כדי להוביל או לא להיות אחרי השוק.

אישית, אני נמנע מהמלצה על הנעליים האלה, יחד עם זאת, מאד יכול להיות ש 1010v2 כבר מתקנים חלק מהתחלואים של הדור הראשון וזה יהפוך אותם לזוג יותר ראוי. אני כנראה כבר לא אבדוק אותם, כי לא נשארתי עם מספיק רושם שעושה לי חשק לחזור, להוציא כסף ולראות אם תקנו את הטעויות של הפעם הראשונה.