בשנת 1992, יצא אחד הסרטים האחרונים של קלינט איסטווד כשחקן, ״הבלתי נסלח״. הבלוג הזה הוא לא בלוג ביקורת סרטים, אבל הסרט הזה ושמו הוא אחד הדברים הראשונים שעלו לי לראש כשקניתי זוג נעליים של הוקה.
הסרט הוא בעצם של סוג של סגירת חשבון של קלינט איסטווד עם הז׳אנר שהוא היה מזוהה איתו כל כך הרבה שנים, המערבונים. הוא מתחשבן עם הקלישאות, החלוקה לטוב ורע מוחלטים (הטובים טובים, והרעים רעים), והעולם הפשוט והשחור/לבן של המערבונים. הוא מציג תמונה מורכבת של מציאות במערבון שכוללת טוב ורע שמתערבבים ביחד ובעיקר תמונה של מציאות שהיא תמיד יותר מורכבת ממנה שאנחנו רוצים לחשוב. ההיפך מכל מה שמערבון היה עד אותו רגע. אם לא ראיתם, זה סרט חובה.
אבל כמו שציינתי, זה לא בלוג ביקורת סרטים. קטונתי. אבל האסוציאציה עלתה לי, שכן אני, המינימליסט, רוכש זוג הוקה ? למה ? האם יש איזשהו תהליך התפכחות ? האם כל ההטפה שלי למינימליזם היא הייתה שקר אחד גדול ואני הולך לגלות אמת חדשה ? והאם המינימליסטים האדוקים יסלחו לי על מהלך כזה ? (״הבלתי נסלח״) ?
בפוסט הזה תמצאו את כל התשובות והתובנות שלי על למה קניתי, מה אני חושב, מה המסקנות והתובנות שלי מכל העניין הזה. אם הוקה מעורר בכם עניין, טוב/רע, דוחה/לא דוחה, האם זה טוב/לא טוב בשבילי, מסקרן, מעניין, הפוסט הזה בשבילכם.