הפוסט הקודם על הנעלה מינימלית לילדים עורר הרבה עניין, הרבה כניסות, הרבה שאלות וכמה דברים שחשבתי שיהיה נכון שאני אבהיר בפורום יותר רחב, מאשר בפורומים הספציפיים אשר עניתי בהם. תשובות / שאלות שאני חושב שהן לעניין כלל הקוראים.
קודם כל אני שמח שהפוסט הזה העלה על סדר היום שלכם, הקוראים, את המחשבה על העניין הזה. בין אם אתם מסכימים איתי או לא, בין אם אתם חושבים שזה נכון או לא, מבחינתי העיקר הוא בעצם התעסקות והתמודדות עם הטענות שהעלתי , המודעות שיש לכם עכשיו ולא לקבל את הדברים כמובן מאליו.
במהלך החיים שלנו, אנחנו עושים הרבה בחירות מודעות והרבה בחירות לא מודעות. יש דברים שאנחנו מטילים בהם ספק, ויש דברים שאנחנו מקבלים כמובן מאליו.
לפעמים בחיים אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות על הבחירות שלנו, מדוע אנחנו עושים אותן, ואז מתעוררים סימני שאלה. לפעמים, מתעוררים ופוקחים עיניים, ורואים את המציאות בצורה שונה לגמרי ממה שתפסנו אותה עד היום. לעיתים, אנחנו מסתכלים על החיים שלנו אחורה ולא מבינים איך חיינו עד היום בכזה עיוורון.
זה יכול לקרות בכל כך הרבה תחומים בחיים, מבריאות (איזה תרופות אני לוקח, איזה הרגלים), תזונה (מה אני אוכל ? למה אני אוכל בשר/חלב/ביצים ?) ספורט, רוחניות, ועוד ועוד.. ולעיתים הדברים כמובן משתלבים וקשורים אחד בשני.
אני חושב שלא במקרה, ההתעוררות הזאת מופיעה לאנשים בתקופה שבה הם נהיים הורים. פתאום אנחנו כבר לא מחליטים רק לגבי עצמנו. מה לגבי ההחלטות שאנחנו מקבלים בשביל הילדים שלנו ? כשאנחנו ניצבים מול השאלות האלה, פתאום אנחנו פחות מקבלים את הדברים כמובן מאליו.אנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות קשות. יחד עם זאת, עדיין יש דברים שאנחנו פחות שמים אליהם לב.
מטרתו של הפוסט הזה, הוא להדליק לכם , ההורים וההורים לעתיד, נורה. נורה של מודעות, שאולי תהיה לה השפעה טובה וחשובה על הילדים שלכם, הבריאות שלהם וההנאה שלהם.
בהמשך לפוסט על הספר Born To Run, בשנת 2009-2010, חברת Merrell הייתה בין הראשונות לזהות את הדרישה בשוק לנעליים מינימליות. Merrell, שלצורך הכתבה נעברת את שמה ל"מרל", היא חברה בדיוק בגודל המתאים שיש לה משאבים להכנס לתחום כזה הרפתקאני (יחסית לכלום שהיה), ומצד שני לא גדולה מדי כדי להיות איטית בתהליך הפיתוח (כמו ברוקס, ניו-באלאלס וכו… שלקח להן עוד איזה שנה להתחיל להכנס לעניין, ועדיין המוצרים שלהם צעד/צעד וחצי אחרי מרל).
התוצאה הייתה ליין של נעליים מינימליות מראשוני הליינים בשוק של חברה בסדר גודל משמעותי, אשר גם נותנת מענה לקהל הגדל של הנעלה מינימלית שמחפש נעל מינימלית "בצורה של נעל רגילה", וגם בעלת יכולת חשיפה גדולה (אני לא כולל את Vibram Five Fingers שהם קטגוריה בפני עצמם).
אני אסקור שלושה זוגות נעליים, בני המחזור הראשוני הזה (שכולם שרדו עד היום):
Merrell Trail Glove – נעלי ריצת שטח מינימליות
Merrell Tough Glove – נעלי יום יום / יציאה מינימליות
Merrell Pace Glove – הגרסא הנשית של ה Trail Glove
שלושתם נמצאים אצלנו בבית ו"נותנים עבודה".
בפרספקטיבה של שנתיים לאחור בערך, הליין הזה היה מאד מפתיע. למה מפתיע אתם שואלים ?
הריצה המינימלית / יחפה / מינימליסטית הופכת בשנים האחרונות לטרנד שהולך וגובר. ובעקבות הביקוש של השוק והצרכנים, גם השחקנים הגדולים מגיבים, חברות נישה קמות, ויש היצע רב.
המעבר לזוג נעליים מנימליים מאד בסגנון ה Vibram Five Fingers, Vivo Barefoot או אפילו ה MT00 של ניו באלאנס ודומיהם, הוא מעבר שצריך לעשות לאט ובזהירות.
כמו שאני רואה זאת, ישנן שתי דרכים מרכזיות לעשות זאת:
1. ללכת על הכי מינימליסטי (יחף או VFF ודומיהם), אבל לרוץ בהם מעט מאד, או חלק קטן מהריצה, ובהדרגה לבנות את הקמ"ז וההתחזקות של כף הרגל.
2. הדרך השניה המרכזית היא להתחיל "לרדת" מהפלטפורמת ריצה שבה נמצאים רוב הרצים לנעליים שיאפשרו לתת את הדגשים שחשובים לריצה מינימלית ויחד עם זאת להיות מסוגל להמשיך לרוץ מרחקים משמעותיים עם אותו זוג נעליים.
אוי, כמה שחיכינו, וכמה שציפינו. ב 2011 הייתה סדרת המינימוס של ניו-באלאנס בסה"כ סדרה מוצלחת. אבל הרצים המינימליים ואלה היחפנים לא הבינו מדוע ניו-באלאנס התעקשה להשאיר 4 מ"מ דרופ בסדרת הנעליים MT10/20.
במהלך 2011 והחצי הראשון של 2012, כולם חיכו ודיברו על ה MT00 (דגם השטח) ו MR00 (דגם הכביש), שניו באלאנס הולכת להוציא ב 2012. המידע זרם, הבולגים התמלאו בודקים ראשונים. נוצר הרושם שהנה, ניו באלאנס הולכת לתת מענה למה שהקהל הקטן והנישתי (אך הגדל בקצב מסחרר) בקש ממנה. מה הוא בקש ? נעל מינימלית, זירו דרופ אמיתית. אני בינהם, ואני שמתי את ידי על אחד השחרורים הראשונים של Runningwarehouse.com, והזמנתי זוג של MT00 בצבע שחור/כחול (להזכירכם, אני לא רץ כביש, אלא אם אני ממש חייב).
Vivobarefoot היא קצת אניגמה בעיני.
נשאלתי בכמה הזדמנויות שונות לאחרונה על האפשרות להזמין אותם מחו"ל וכל פעם הסתייגתי. החלטתי שהגיע העת להסביר את הנסיון שלי במלואו.
נחשפתי לחברה הבריטית הזאת כשהתחלתי לחפש נעליים מינימליות מסוגים שונים. אין שום ספק לגבי העובדה שהם היו בין הראשונים בתחום, בטח ב Mass Production, ושמדובר במוצרים באיכות גבוה.
המחירים שלהם באתר הבית מאד גבוהים, ויש השקעה מאד גדולה בשיווק. ומצד שני, אפשר למצוא זוגות מסוימים במכירות חיסול במחירים מגוכחים, דגמים באים ונעלמים בקצב גבוה. בישראל בקושי תראו אותם, בארה"ב, הן לא השם הראשון שעולה בקרב היחפנים, ובאירופה אני לא ממש יודע, אבל נראה לי ששם הם טיפה יותר חזקים
במהלך השנה וחצי האחרונות עברו אצלי שלושה זוגות נעליים שלהם, ואני חושב שאני מצליח להבין את "הבעיה" כפי שאני מפרש אותה.
לאחר האכזבה משהו מה New Balance MT110, גמלה בליבי ההחלטה לנסות זוג אחר שיהיה יותר עמיד. ומכיוון שהייתה נסיעה לארה"ב, ישבתי על runningwarehouse.com לחפש זוג מתאים, במחיר דומה. לאחר קריאת ביקורות רבות, התכתבות עם צוות החנות, וחפירה קצרה החלטתי להזמין זוג של Asics Fuji Racer ולראות האם הם יהיו תחליף הולם ל 110.
אז מה יהיה אצלנו, שיעבור שימוש מקיף,סקירה ועל הדרך גם בדיקה מקיפה בשבועות וחודשים הקרובים:
(בלי התחייבות למה אני השתמש מתי, שכן אני משתמש לפי צורך)
המעבר לנעליים מינימליות, על פי כל ההמלצות, הוא מעבר שצריך לעשותו בצורה מדורגת. לכן, לאחר חפירה אינטרנטית עמוקה, כשהתחלתי את תהליך המעבר לנעליים מינימליות לפני קצת פחות משנתיים, קניתי לי זוג של נעלי MT101 של ניו-באלאס, בהמלצת כמה בלוגרים וחברים, כנעל מעבר והסתגלות לנעל שטח שהיא יותר מנימלית, עם דרופ מופחת ומשקל קליל. במקביל, התחלתי גם לרוץ מרחקים קצרים יותר עם נעליים יותר מינימליות כמו Vibram Five Fingers או זוג נעלי Vivo Barefoot שהיו ברשותי.
ככל שהעבודה על הפסיעה הייתה יותר אינטנסיבית והקמ"רים על הנעליים המינמליות התארכו, ככה הבדל הגובה של ה 101 (8 מ"מ דרופ) התחיל להפריע לי יותר והרגשתי שאני לא מצליח להרגיש את הפסיעה עם הנעל, וחיפשתי נעל עם דרופ מופחת ומידת הגנה דומה.