פלנטר פשיאטיס / אכילס טנדיניטיס -תובנות

Plantar_Fasciitis

חברים וחברות יקרים. זה זמן רב שלא פרסמתי פוסט בבלוג. תקופה של שינויים והרבה עומס, גרמה לכך שלא הייתי פנוי לכתיבה, ולכתיבה באופן שבו אני רוצה להביא לכם תכנים. עכשיו, כשהאבק של הקיץ שוקע והשינויים שהוא הביא איתו (תינוקת חדשה, מעבר בית ועוד כמה שינויים קטנים) נכנסים לשגרה, אני רוצה לחלוק איתכם מעט מהתובנות והמחשבות שיש לי באחד הנושאים הפופולאריים ביותר אצלי בבלוג, לצערי, הוא פציעות עומס ופציעות ספורט.

בחודשים האחרונים אני גורר איתי פציעה קטנה וטורדנית, שאני מנהל אותה באופן מבוקר, בעיקר בגלל השינויים הגדולים שהיו לי בחיים, והיעדר זמן ומשאבים ניאותים להשקיע בתהליך ההחלמה.

יחד עם זאת, ניסיון העבר שלי, בשילוב עם כמה טיפים שכתבתי לאחרונה לקבוצת הריצה בפייסבוק, הביאו אותי לרצון לשתף אתכם, בעיקרי הדגשים שבעיני הם קריטיים לתהליך ההחלמה.

אם יש לכם כאבים בעקב, באכילס, בכף הרגל או בחלקים אחרים בגוף, שאתם מתעלמים מהם, מנסים להתייחס אליהם כאילו הם לא שם, או שהם כבר טורדניים, ואתם מיואשים וניסיתם (כמעט) הכל, הפוסט הזה בשבילכם.

פציעות, פציעות עומס ופציעות ריצה הן אחד מתחומי החיפוש הפופולארים ביותר. אם מריצים בדיקה קלה בגוגל טרנדס, שבודק כמה אנשים מחפשים מושגים מסוימים אפשר לראות את העליה החדה בחיפושים שנוגעים לפציעות, בעיקר מריצה, לאורך השנים האחרונות. לדוגמא פלנטר פשיאטיס, הכאב המנוול בעקב:

Plantar fasciitis - Google Trends

זה לא מקרי, שעם הפיכת הריצה, ובעיקר הריצה למרחקים ארוכים, לספורט ״עממי״, אנחנו רואים מופעים גבוהים יותר של הפציעה הזאת, ספציפית. הפציעה הזאת היא כמעט ״קלאסיקה״, ולא רק שהיא לא מבדילה בין סוגי נעליים, גיל צבע ומין, היא גם מופיעה בפעילויות בעלות אופי שונה ובמצבים בחיים שאינם קשורים דווקא לפעילות גופנית (למשל לאחר לידה). אגב, הספייקים עם האותיות שאתם רואים בגרף למעלה הם בדר״כ פציעת פלנטר פשיאטיס של ספורטאי מוכר שמביאה להתעניינות מוגברת בפציעה עצמה, אבל המגמה ברורה.

מי מכם שהגיע לבלוג שלי בעקבות חיפוש מידע על כאב בעקב, כי הוא נואש מים המידע המבולבל, לעיתים סותר וחלקי מדי ברשת, פגש את סדרת הפוסטים שפרסמתי לפני כמה שנים כשסבלתי מהפציעה המנוולת הזאת ברגל שמאל.

אם לא קראתם את סדרת הפוסטים הזאת, אני ממליץ לכם בחום, כי היא הבסיס לפוסט הזה, למרות שהפוסט הוא נסיון לרכז ולתמצת את העיקר.

————————————————————————————

איך ניצחתי את הפלנטר פשיאטיס ? (דורבן, כאבים בעקב):

חלק ראשון –  יציאת מצרים

http://goo.gl/n09jE

חלק שני – דע את האויב

http://goo.gl/J2yxZ

חלק שלישי – לחסל את הערפד

http://goo.gl/w0gi2

————————————————————————————

לאט לאט, התגנבה לי, בחודשים האחרונים, פציעה דומה ברגל ימין שהתחילה מגיד האכילס וזחלה לה לאט לאט לתוך העקב שם התנחלה.

בסדרת הפוסטים הנרגשת הנ״ל, פירטתי, ביתר רב, את מסע ההתעוררות שלי כמטופל והתובנות שכרוכות בלקיחת אחריות שלכם על הגוף. אחד השלבים החשובים בפציעה הוא הייאוש כמקור לכוח ולחפש בעצמך תשובות. כמעט כל מי שהגיע לכאן, כבר ניסה דברים אחרים ועל אף שללכת לחפש בגוגל זה לכאורה דבר פשוט, עצם העובדה שעשיתם מעשה אקטיבי של חיפוש תשובות, הוא התחלת הדרך.

בגדול מאד,תמונת המצב שאני למדתי ורציתי לייצר בסופו של דבר הוא תהליך של החלמה ולא של החמרה או ״דריכה במקום״. מה זה אומר ? זה אומר שאני מחפש את האלמנטים שגורמים לתהליך ההחלמה. המאזן צריך להיות כזה שהגוף מקבל את המשאבים כדי להחלים ולא עסוק במזעור נזקים או בשווי משקל שלא מוביל לשום מקום.

בתהליך ההחלמה הקודם ציינתי שלושה מרכיבים מרכזיים שעדיין לדעתי נכונים בתהליך החלמה מהפציעה הזאת:

1 – הנעלת מנוחה – ובזה אני לא מתכוון להנעלה כשאתם פעילים, אלא להנעלה שבה לא כואב לכם. פשוטו כמשמעו. אם הכאב משתק ולא מאפשר לכם לתפקד, אתם צריכים הנעלה שתאפשר לכם לתפקד. אני בזמנו התייחסתי לבירקנשטוק, שספציפית לי, עזר. הנעלה כזאת,שבה הכאב מופחת, לדעתי האישי, היא גם מדד חשוב והכרחי לעובדה שבאותה הנעלה מתבצע מאזן חיובי לטובת ההחלמה. חשוב לשים לב שלעתים עמידה מרובה גם בהנעלה נוחה, תוביל לתוצאה של החמרה עם עומס מצטבר. הנעלה נוחה היא לא תחליף למנוחה נאותה.

2 – שחרור טריגר פוינטסאני חושב שהנושא הזה נטחן עד דק, אבל אחזור עליו שוב ושוב. טריגר פוינטס, אותן נקודות הדק בשרירים, אלה שמקרינות לאזורים המדוברים הן מקור שתורם,דעתי, תרומה משמעותית לכאב וגם לפציעה עצמה. שחרור של הטריגר פוינטס הרלוונטים לפציעה לא רק יוביל להקלה בכאב, אלא גם לתהליך ההחלמה. שחרור זה צריך להתבצע על בסיס קבוע, ולא חד פעמי או אקראי.

3 – תרגילים – אם היה לי סט תרגילים אחד שיעבוד לכולם, כבר היו הרבה אנשים מאושרים.  אבל לצערי המציאות קצת יותר מורכבת, ומה שעובד לאחד לא עובד לאחר. מה שכן, יש אוסף גדול של תרגילים שנחשבים ״קלאסים״, ולמרות זאת אני לא מצאתי שום דבר קלאסי בהם, שלא לומר, שלדעתי, שהם גורמים אף יותר נזק. עוד בעיה קלאסית, בהקשר של תרגילים, היא העובדה שרבים חושבים שדווקא כשהם פצועים זה הזמן ״לחזק״ את האיזור, ובכך מבצעים תרגילים שמעמיסים אזור חלש ומחמירים את הפציעה.

toolbox

המכלול

הנעלה נכונה (להחלמה), שחרור נכון ותרגול נכון מייצרים מאזן נכון להחלמה. מדובר בתהליך שעשוי להיות איטי, אבל בסופו החלמה מיוחלת.

אז מה השתנה מאז ?

בחודשים האחרונים, בנוסף לניהול הפציעה האישית שלי, קיבלתי כרגיל עשרות פניות בנושאי הפציעה. היו לי שיחות והתכתבויות רבות בהם שיתפתי תובנות שאספתי במהלך הזמן, ורציתי לרכז אותם לפוסט. יתכן ובפוסטים הקודמים גם הזכרתי תזונה ושינה, אבל לאלה אתייחס הפעם יותר. אני רוצה להתייחס יותר לתרגילים ספציפיים ולטריגר פוינטס ספציפיים במיוחד.

לגבי הנעלת ״מנוחה״

אתם רצים, אולי אתם אפילו מינימליסטים (בריצה) במידה כזו או אחרת. אבל מה אתם נועלים בשאר היום ? ביחס לשעה שאתם רצים, מה שאתם נועלים בשאר ה 10-12 שעות שאתם עם משהו על הרגליים, ואולי אף עובדים בעמידה על הרגליים.

הרבה נכתב על הצורך לתת לכף הרגל לעשות את העבודה שלה עם מינימום תיווך ותמיכה, זה נכון לרגל בריאה, לא לרגל פצועה. זה שתכניסו מדרס לנעל הריצה שלכם, אתם חושבים שזה יעשה אתכם בריאים פתאום? ההחלמה מגיעה מהזמן שאתם ל-א רצים בו, לא מהזמן שכן.. (כשאתם פצועים).

אם בדיאטה צריך לייצר יחס שבו הגוף שורף יותר מאשר מכניס, אז בהחלמה מפציעה, צריך לייצר מצב בו הרקמות יותר מחלימות מאשר מועמסות. יש כאלו שאצלם הכאב כל כך רב שהם לא מסוגלים לדרוך על הרגל, בין אם זה על הבוקר, אחרי ישיבה ממושכת או בכל מהלך היום.

ולכן יש מושג שאני קורא לו ״הנעלת״ מנוחה או נעלי ״התאוששות״ לרגליים חלשות. כאן, לצורכי החלמה, אני נוקט בגישה בלתי מינימליסטית בעליל שמטרתה לייצר נוסחה של החלמה לעומת החמרה, ואמצעים אורטופדיים בהחלט באים בחשבון.

למה אני קורא אמצעים אורטופדיים ? חלילה מללכת ולהוציא אלפי שקלים על מדרסים. יש הרבה אפשרויות בשוק, ויכול להיות שמשהו אחד יעבוד טוב לרבים, ויכול להיות שלכל אחד יעבוד משהו אחר. מה כן ?

חפשו נעליים או מדרס/תמיכה שבהם אתם pain free, ללא כאבים. שכשאתם נועלים אותם. עובדתית אם פחות כואב לכם כשאתם עומדים עם נעל/סוליה/מדרס זה או אחר כשאתם פצועים, ככל הנראה, אתם פחות בסטרס וזה דבר חיובי.

אלה לא לריצה ! אלה לתהליך ההחלמה, לאפשר תפקוד נורמאלי, ולאפשר לכף הרגל והשרירים התומכים בה ״מנוחה״, כשאתם לא רצים, כשאתם בעומס סטטי במהלך היום, כשאתם סתם ״חיים״..

וזה גם לא לנצח, לפחות, אישית אני לא ממליץ. כשהנעל סיימה את תפקידה והפציעה הסתיימה, אני מציע לכם לעבוד על הגמישות, טריגר פוינטס וכו, כדי להמשיך ולתחזק את הרגליים, ולא לבנות על התמיכה בלבד.

עליה בדרופ ? לא תעזור לבד. כי זה לא רק האכילס.
הוקה או מקסימליזם? גם לא, הם בעלי דרופ נמוך והאכילס, סולאוס ותאומים ימשיכו להיות בסטרס.

birkenstock-soft-footbed

אישית, כשהייתי פצוע משמעותית לפני שלוש שנים, סוליית הפלא של בירקנשטוק עשתה לי פלאים. התמיכה בקשת, השקע לעקב, הרוחב הגדול, והדרופ אפס (אפילו שלילי עם השקע), הרגיש מיידית כהקלה. ידעתי שמצאתי את הפתרון ״למנוחה״

חצי שנה, לאחר שהכאב נעלם, הפסקתי להשתמש בהן כמעט לחלוטין, גם כי החלה תופעה הפוכה של כאבים לאחר שהלכתי איתם.

אתם פצועים, ואתם צריכים להיכנס למוד של שיקום. זה לא אומר להפסיק פעילות דווקא, לא לחלוטין, לדעתי זה אפילו מזיק להפסיק פעילות לחלוטין. יחד עם זאת,אם אתם כואבים זמן רב, אתם צריכים להחליף תקליט, ולשנות את המאזן בגוף. מטרת ההחלמה היא זו שמקדשת אמצעים שאולי עדיף להימנע מהם לאורך זמן, אבל כדי לצאת מפציעה הם בהחלט ראויים ויש להם מקום.

חפשו את נעל ״המנוחה״ שלכם

toe_tack

מתיחות, גמישות וטווחי תנועה

הרבה אנשים מקדישים לפני ריצה ואחרי ריצה כמה דקות למתיחות. זה די מוזר שאנשים שמבלים את רוב שעות היום בהיעדר תנועה או בנעליים עם הגבהה ודרופ, פתאום חושבים ש 20-30 שניות מול הקיר יפתחו להם טווחי תנועה.בכלל, אני מאמין קטן מאד במתיחות סטטיות, ומאמין יותר בכאלו דינמיות. ולא רק דינמיות אלה תרגילי mobility  שמפתחים טווח תנועה, וכאלו שמפעילים יותר ממפרק אחד או רצועה/שריר אחד,כמו התרגיל שיוזכר כאן. לגבי מתיחות סטטיות, גישתי האישית אומרת שכאלו צריך לקבל מפיזיותרפיסט לצורך טיפולי ספציפי בלבד.פלנטר פשיאטיס או אכילס טנדנייטיס, מורטון או האמר toes, זה לא משנה. רובנו קצרים בטווחי תנועה בפסייה, בסולאוס, באכילס וכו..

אחד התרגילים שלי עשה ועדיין עושה פלאים, וברגע שאני מפסיק אותו, התוצאות מייד ניכרות בהופעה של טריגר פוינטס.

דחפו את הבהונות שלכם לרצפה, דגש על הבוהן הגדולה ושבו עליהן כמו בתמונה. לפחות 3 פעמים ביום (בכל טווח היום, ולא שעה אחת), לפחות 60 שניות …

כואב ? קשה ? מצוין, סימן שאתם לא גמישים בשקל וטווח התנועה שלכם לוקה בחסר. תתחילו לאט לאט, כל פעם להוריד את הישבן עוד קצת להרים מעט כשכואב ולחזור. אפשר לשים כרית על העקבים אם יש פער וממש קשה להשאר באוויר.

תוך שבוע שבועיים תראו שיפור דרמטי בטווח התנועה, ומי שסובל מהיעדר גמישות מוחלט גם סביר שירגיש הקלה מיידית בכאב בעקב ובעמידה מיד אחרי אותם 60 שניות.

התרגיל הזה יעשה לכם פלאים.

רוצים להרחיב את התרגול ? נכון גם להגמיש את השרירים הקדמיים , גב כף הרגל, הטיביאליס אנטריור, וכו.. צריך סימטריה מלפנים ומאחור, כדי להמנע מפציעות לאורך זמן.

עוד תרגילים והדגמה מלאה בסרטון.

מתיחה בכל זאת

שיטה אחת שמוזכרת רבות וגם מטפלים רבים ממליצים עליה לטיפול בפלנטר פשיאטיס, היא מתיחה אקסנטרית.
מדובר במתיחה אקסנטרית פעילה שמפעילה את האכילס/סולאוס/גסטרו וכף הרגל, אבל עוזרת גם להקל על כאב וגם לפתח את הגמישות וטווח התנועה הרצוי כדי למנוע כאבים בעקב ובאכילס.

סטטיסטית היא הוכיחה את עצמה במחקרים ומטה אנליזה. לי היא לא עזרה הרבה, אבל מניסיון של דיווחים של השבועות האחרונים, אני יכול להגיד שלמתמידים בהחלט יש תמורה.

תוסיפו לבוק-מארק שלא תצטרכו לחפש אותה כל פעם.

http://well.blogs.nytimes.com/2014/09/15/heel-pain-treatment/?_r=1

plantar3

טריגר פוינטס, כבר הזכרנו?

הרבה כתבתי על טריגר פוינטס, ועל זו באופן ספציפי למרות שהייתי מסוייג, כי אני מאד מאד זהיר כלפי אנשים שמתחילים בפעם הראשונה ללחוץ על נקודות כואבות בגוף שלהם, ואני חושש שיעשו לעצמם נזק.

לחיצה לא נכונה, במקום הלא נכון, בעוצמה הלא נכונה יכולה לעשות נזק.

מצד שני, לפעמים פלנטר פשיאטיס/דורבן הוא בדיוק תוצר/מבולבל עם הטריגר פוינט הזה בשריר קשיח ועמוק בכף הרגל (quadratus plantae) . הוא מייצר כאב בשטח העקב, שעשוי לנדוד מחלקו האחורי של העקב ולכל רוחב שטח הפנים, לעיתים הוא עלול לכאוב יותר דווקא בישיבה ובשינויי תנוחה יותר מאשר בעמידה.

בשיטוטי ברשת במהלך הפציעה הקודמת, נוכחי שיש ממש מעט התייחסות לנקודה הזאת. הרוב שמתייחסים לטריגר פוינטס, מתייחסים לטיביאליס פוסטרייר, תאומים והסולאוס, שהם תמיד חשודים מיידים אבל מהשריר הקטן והמנוול הזה מתעלמים.

לעיתים טריגר פוינט זה, כשהוא פעיל הוא חלק משמעותי מכאב בעקב, ולעיתים הוא הוא הכאב בעקב

איך משחררים? בעמידה עם כדור קטן, יעיל וחודרני כמו יחידת קומנדו, לוחצים בעדינות לתוך הנקודה העדינה והעמוקה שנמצאת בחלק הפנימי והקדמי של העקב, כשתי אצבעות מקצה הקשת האחורי. עדינות כבר אמרתי ? אם לא מוצאים נקודה רגישה, אז היא לא שם, ואם הטריגר לטנטי ופעיל הנקודה תכאב מאד ותהיה מאד נקודתית. מגלגלים את הכדור לאט ובעדינות במשך כמה שניות, עושים הפסקה וחוזרים על הפעולה פעמיים שלוש, ודי. יום אחרי, צריך להרגיש הבדל, משמעותי.

מדובר בנקודה רגישה במיוחד, ופעמים רבות הכאב שלכאורה מורגש בעקב, באמת לא נובע מהעקב או הנקודה עצמה ממכלול יותר מורכב, ולכן משנה זהירות ואחריותכם האישית לעוצמה שאתם מפעילים, ולהבנה והתחושה האם הנקודה באמת ״פעילה או לא״.

עוד על טריגר פוינטס חשובים כאן:
http://zayedet.com/2014/09/17/triggerpointlist2014/

food-clipart

תזונה ושינה

יש משהו מעט קלישאתי לטעמי בעובדה ששינה ותזונה קשורים לכל כך הרבה אספקטים בחיים שלנו, שזה מובן מאליו להגיד שהפציעה וההחלמה ממנו קשורה גם בהם.

זה גם ברור שצריך להקפיד על שניהם (על אף שהפרשנות לגבי תזונה נכונה/בריאה יכולה להתפרש לפי הרבה גישות שונות), אבל מצד שני, מעטים הם המטפלים שיודעים לתת התייחסויות ספציפיות בנושא, שלא לומר מה צריך לשנות בשביל ההחלמה.

ויחד עם זאת, אני מוצא לנכון להדגיש את שניהם שוב. הגוף לא רק שנוטה להיפצע, בעיקר מהיעדר שינה ומנוחה נאותה, אלא שהרבה הרבה יותר קשה לו להחלים בתקופות של היעדר שינה, שבדר״כ גם מלוות באכילה לא מסודרת, מרובת פחממות וכו..

זאת חכמה קטנה מאד להגיד לישון יותר או לאכול מסודר יותר, כי בהחלט לא תמיד אפשר, אבל בהחלט יש דברים שאפשר לבחור בהם.

אישית, אני חושב שהיעדר שינה ואיכות שינה ירודה  היא גורם מאד משמעותי להופעת פציעה ובעיקר לאי החלמה בפציעות מהסוג הנ״ל. לעיתים, באמת אי אפשר לישון יותר, אבל האובססיביים גם לא מורידים היקף פעילות בכך ממשיכים ליצר מאזן של החמרה. אין אפס, גוף עייף, ביו מכניקה שונה, עומס משתנה, פציעה לא מחלימה ומחמירה. אותו דבר לגבי תזונה, ואז זה גם כדור שלג של עליה במשקל, היעדר שינה ונסיון נואש להיאחז במה שהיה פעם שגרת פעילות שאי אפשר לבצע אותה יותר, אבל מנסים בכל זאת, והתוצאות ניכרות וכואבות.

מה כן הייתי עושה/ממליץ, וזה כמובן אינדיבידואלי לחלוטין: להקטין עומסי פעילות (כמובן), בעיקר לשנות אופי פעילות ולשחרר את האובססיה. להתאים את הפעילות ליכולת הגופנית הנוכחית, ולא ההיפך. פעילות יותר מתונה עם עוצמות עומס פחותות, לפרקי זמן יותר קצרים.

אני לא אכנס לשדה המוקשים של גישות התזונה השונות, רק אציין דברים שעבדו בשבילי.

לגבי תזונה: אישית, אני שמתי לב שהורדה משמעותית בפחמימות,סוכרים ועמילנים מעבר להרגשה המצוינת, גם תרמה לקצב החלמה. זה קשה, ובהחלט לא קל, בעיקר בהיעדר שינה שבה יש דחף לפחמימות, אבל זה בהחלט מורגש (לפחות אצלי). ההרגשה הקלילה יותר היא גם טובה לפעילות, וגם טובה לתנועה פחות כבדה ופחות מאומצת.

Know_your_enemy

הצד המנטלי

אולי התחום האפור ביותר בנושא הזה, ובו גם הטווח הרחב ביותר של כלים להתמודדות, אבל אני כן אשתף אתכם באני מאמין שלי.

בהתמודדות עם פציעה, אני וגם רוב אלו שפנו אלי עוברים את התהליך (או לפחות נמצאים בתוכו) של חמשת השלבים של התמודדות עם האבדן, בעיקר אלו שבאו מפעילות/ריצה וצריכים לשחרר משהו שהוא מאד משמעותי בחיים, שיש לו משמעות הרבה יותר גדולה מסתם ריצה או פעילות כזו או אחרת.

אני פגשתי, דיברתי והתכתבתי עם אנשים בכל השלבים: אלו שמתכחשים ויש להם מירוץ עוד שבועיים, אלה שכועסים, אלה שמיואשים, אלה שמחפשים להאשים מטפלים או כל אחד אחר בעובדה שהם לא מחלימים, ועוד…

אינני יודע אם חייבים לעבור בהכרח את כל התחנות בדרך, אבל שלב הקבלה, או ה״לשחרר את האובססיה״ כמו שאני קורא לו, הוא שלב סופר חשוב בעיני. אצל רוב הרצים או אלו שמגיעים לפציעות כאלו מפעילות גופנית, יש צורך לוותר על משהו מאד מאד עמוק, שאני לא מזלזל בו כלל, שהוא הרבה יותר מרק הריצה, ויש לו השלכות על אספקטים רבים בחיים של הפצוע, ולכן הוא לא מוכן לוותר עליו בקלות, גם במחיר של כאב, ניסיון לקיצורי דרך ואף מניעת החלמה באופן מוכחש, על ידי נסיון למזער את התופעות שלה..

יחד עם זאת, ברגע שמצליחים לשחרר, ברגע שמוצאים תחלופה או לחלופין משחררים את התלות המשעבדת של הפעילות, יכול להתחיל תהליך של החלמה. צריך איזה איזון בין המיינד הפנימי לפעולה החיצונית, על מנת להביא את הגוף לתהליך הזה, ואצל רבים הפער הזה ניכר, ולעתים ,לדעתי הוא זה שמאריך את זמן ההחלמה, בגלל היעדר היכולת להתמסר אליה באופן מוחלט ושלם.

אפשר לחיות עם פציעות כאלה תקופות ממושכות. פעמים רבות הן פציעות שאפשר ״לנהל״, ויחד עם זאת, כדי לצאת מהן, צריך להשקיע בהן באופן אקטיבי, כמו שהשקענו בדבר הוא, וצריך המון רצון והחלטה להתמקד בתהליך ההחלמה, ולא רק ב״להיות אחריו״ ולהבין שהוא תהליך, לוקח זמן, ולעתים ההתקדמות היא איטית, והסתכלות יומיומית לא תראה לכם את התהליך כולו.

סיכום

לדעת להקשיב לגוף שלנו היא לא (רק) קלישאה חבוטה. רוב האנשים הפעילים, מבחינים בפציעות עומס בשלב מוקדם ואף יודעים לזהות "שמשהו מתחיל". זאת האובססיה שלנו, והצורך למלא איזה חסר אחר שמטשטש את ההקשבה הזאת.

הגוף הוא מכלול מורכב, וכמו שהופעה של פציעה כזו היא אוסף של אלמנטים שמתנקזים לכדי עומס מסוים, ככה גם הטיפול בה הוא לא זבנג וגמרנו, וככל הנראה לא מסתכם בסוג אחד בלבד של פעולה.

היכולת לגייס את המשאבים ולהסתכל על ההחלמה גם כתהליך בונה, וכתהליך שיש לו משמעות בחיים פעילים היא משמעותית לא פחות מהיכולת לסמן מטרות והישגים כמו מרתון, אולטרה, וכו..

תקשיבו לגוף שלכם, תלמדו אותו, תכירו אותו, ותטפלו בו, כדי שתוכלו להשתמש בו לאריכות ולהרבה שנים.

אשמח לענות על שאלות/הבהרות בתגובות בבלוג.

ואוסיף דיסקליימר שהנכתב מעל הוא דעתי האישית בלבד, ואינני מטפל ו/או נותן שירות טיפולים כזה או אחר. כל פעולה עצמית דורשת מכם אחריות אישית שלכם בלבד. אם אתם מרגישים שאתם צריכים עזרה טיפולית, פנו לאנשים שעוסקים בתחום הטיפולי, יהיה זה אשר בחרתם בו.

 

9 תגובות

  1. חיים זבולון קסטלניץ הגב

    אהבתי.
    מענין. החלק של תזונה דלת פחממה מאד נכון ועובד מניסיון וצריך וכדאי להוסיף שאכילת חלבונים רבים לצד הורדת פחממות בכלל מצוינת.

  2. ערן הגב

    שלום,

    כשאני "לוחץ" באזור ה-quadratus plantae.
    איך ניתן לדעת אם אני במגע עם ה-TP או לחילופין רק לוחץ על הדורבן ומעודד יצירת דלקת ?

    תודה.

  3. משה דננברג הגב

    אהבתי את הפוסט, אני נלחם בדורבן כבר 4-5 חודשים
    החלפתי למדרסי בירנשטוק, אני מבצע מתיחות, נח עד כמה שאפשר, כמעט ולא מבצע פעילות גופנית
    התחלתי טיפול בגלי הלם, החלפתי נעליים.. כלום לא עוזר, אני כמעט מיואש, יש לך אולי הצעות לייעול?

  4. יוסף הגב

    שלום רן.
    קראתי כמה מהפוסטים שכתבת בנושא פציעות, אהבתי והזדהיתי..
    רציתי להתייעץ; יש לי כעשרה חודשים בעיות בגיד אכילס, זה התחיל מטיול עם נעליים לא מתאימות שבסופו הרגשתי כאבים בגיד, אחרי זה נחתי קצת עד שהפסיק לכאוב, התחלתי לחזור לריצות וחזר קצת הכאב..
    עד שערב אחד עשיתי תרגילים של עמידה על קצות האצבעות, ואז הגיע כאב רציני שמאז לא עבר.
    במהלך הזמן ניסיתי כל מיני דרכים לטפל חלק לא עזר וחלק עזר קצת.
    תכל'ס עכשיו, הכאב נמצא בנקודה של החיבור של הגיד לעקב (בהתחלה זה היה יותר למעלה), שמה יש לי בליטה שצמחה במהלך הזמן, רוב הזמן לא כואב לי, אבל אם אני הולך עם נעליים-כואב, ואם אני הולך הרבה.
    אני לא רץ ולא מטייל – ומאד רוצה לחזור לזה..
    שאלותיי: א. אני מבין שאתה לא מטפל מוסמך, ובכל זאת מהניסיון והידע שלך האם יש לך המלצה איך לטפל?
    ב. מה אתה אומר על ניר קריגר? היית אצלו? ממליץ עליו לבעיה שלי?
    ג. האם אתה מכיר עוד מטפלים טובים באזור ירושלים או תל אביב שאתה ממליץ עליהם?

  5. יוסף הגב

    וכמובן, תודה רבה!

  6. ליאת בק הגב

    הי רן,
    במידה ומצאתי את הטריגר פוינט, האם גלגול הכדור הוא באותו אזור של הטריגר או לאורך הפאשיה?
    במידה ולא מצאתי את הטריגר, האם גלגול של הכדור לאורך הפאשיה יש בו טעם?
    תודה רבה

    • rpergamin הגב

      כדור או גליל תלוי במיקום.
      יש מקומות שיותר קל עם גליל וכאלו שיותר קל עם גליל.
      כשמוצאים נקודה כדי לעבוד עליה ספציפית, גלגול כללי זה כדי לחפש ולעסות התחזוקה כללית, וכאשר מוצאים להכנס בנקודה ספציפית.

      למקומות מסוימים טוב לעשות חיפוש עם גליל, אבל כאשר מוצאים נקודה פעילה, להכנס אליה עם כדור כדי להשיג יעילות יותר גבוה

  7. עקב סיליקון הגב

    האם עקב סיליקון יכול לעזור ?

השארת תגובה