ביקורת נעליים Vivobarefoot Trail Freak / Ultra Pure

 

Vivobarefoot היא חברה שיש לי איתה רומן ארוך מימי הראשונים בהנעלה מינימלית.  היא אחת מהחברות שהיו כאן עוד לפני הטרנד, שרדו אותו וממשיכים בקו שלהם.

החברה עברה במהלך השנים שינויים רבים ותהפוכות עליהם אפשר לקרוא בפוסט הקודם בנושא, אבל בפוסט אני רוצה להתרכז נטו בשני זוגות הנעליים, שנרכשו לפני כמה חודשים והיו אצלנו בשימוש אינטנסיבי מאז.

השינוי המשמעותי מבחינתי, בשנה האחרונה, הייתה ההגעה של Vivobarefoot לישראל באמצעות שחר רוזן, שהתחיל לייבא, כאשר כל ליין הנעליים המיובאות נמכר בחנות הדגל Outsiders ברחוב החשמונאים בתל אביב. בימים אלה אפשר למצוא את דגמי ריצה בעוד כמה חנויות ברחבי הארץ. למה שינוי ? כי המידות של Vivo לא אחידות, וחייבים למדוד לפני קניה. אם מודדים בארץ, קונים בארץ, ושחר נותן מחיר הגון, מחיר שמקביל למחיר הנעליים בחו״ל.

הסיבה שהחלטתי לעשות ביקורת לשני זוגות ביחד היא שגם נראה לי שזה בהחלט מספיק לפוסט אחד, וגם כי אני כן חושב שבמקרה של Vivo ראוי ונכון להתייחס לחברה גם באופן כוללני.

אצל Vivo (כך אני קורא להם בקיצור), כל זוג נעליים הוא סיפור שונה. כבר קראתם כמה פוסטים אחורה ביקורת על נעלי הילדים ה Neo Velcro, שהיו בשימוש אינטנסיבי במהלך הקיץ, ועכשיו נכנסים איתנו לעונת החורף. אנחנו מאד מרוצים מהם.

הנעליים של  Vivobarefoot  מזכירים לי את פורסט גאמפ. הם כמו קופסא של שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה בדיוק תקבל ומה יסתתר בתוך הפרלין שנראה נפלא מבחוץ. זהו אחד הנושאים, שלי אישית, בעייתי בכל מה שנוגע ל Vivo. זה מתבטא בחוסר האחידות שלהם, וזה ניכר בכל מיני מימדים של פעילות החברה. החל הבדלים בקטלוגים בין האתרים של המדינות השונות (שאני מבין שמבוסס על מלאים, אבל גם מה שאין במלאי עדיין קיים במציאות), הבדלים בתמחור בין מדינות, הבדלים בין דגמים, הבדלים בין מידות וחוסר אחידות, וגם הבדלים באיכות..

זה ניכר שלמרות שבמשך שנים ולמרות המאמצים שנראה שהם עושים לייצר משהו יותר אחיד, הם עדיין סובלים מחוסר יציבות בחלק מהמוצרים וחלק מהשינויים לא ברורים לי.

זאת גם הסיבה שבחרתי לעשות ביקורת לשני זוגות ביחד. אני חושב שהביקורת על שתיהן תספק לכם הצצה לטוב והרע שאני מוצא במוצרים של החברה הזאת, שיכולה להיות כל מה שהייתי רוצה, ובכל זאת מצליחה לפספס לא מעט.

Vivo Barefoot Trail Freak Women

 

כמה שנים אחורה, במשך זמן רב, חיכיתי ש Vivo יוציאו נעלי שטח. כשיצאו ה Neo Trail, מיהרתי לרכוש זוג, ועל אף שלא היה לי משהו רע באופן יוצא דופן להגיד עליהן, גם לא נהנתי מהן במיוחד. בעיקר היתה לי תחושה שהסוליה של הנעליים האלה לא מתאימה לתוואי השטח הישראלי ותשחק מהר מדי בין האבנים.

טענה נוספת כלפי ה Neo Trail  הייתה שהם חמים מדי ומתאימים לחורף ולא למזג אוויר קייצי. זה היה ניכר ששורשיהם בבוץ הבריטי שלי החברה. Vivo הגיבו והוציא את ה Breatheo שהם גרסא אוורירית יותר של ה Neo Trail אבל עדיין בעלי אותה סוליה.

בשנה האחרונה Vivo עשו מקצה שיפורים והוציאו דגם שטח חדש שהיה אמור להיות הטוב שבשני הזוגות ונקרא Trail Freak. על בסיס הנסיון שלי עם הסוליה, החלטתי שאני לא הולך לנסות אותם. לא בזמן הקרוב.

יחד עם זאת, כאשר הגענו לשחר לקנות את הנעליים לילד, את האולטרה בשבילי, אי אפשר היה להשאיר את אשתי בלי זוג נעליים גם :-). אם להיות רציני לרגע, אז בדיוק באותם ימים חיפשתי לה זוג נעלי ריצה חדשים. ה Merrell Pace Glove שלה כבר היו שחוקים לחלוטין והיה צורך בזוג חדש. מי שלא יודע, אשתי רצה בשטח גם, רצה מינימלי (בגללי בעיקר, אם להודות על האמת), ועושה קילומטרז׳ לא מבוטל.

אבל הבעיה העיקרית שלכם חובבי החפירה בביקורת ציודים, הוא שאשתי היא לא אני. ולכן היא לא תחפור לכם פה בבלוג על הציוד שקניתי עבורה והיא משתמשת בו. אם אני אשאל אותה מה דעתה על הנעליים, לא אקבל הרצאה של שעה על התכונות של הנעל, אלא תשובות יותר ארציות של אוהבת/לא אוהבת אותם.

חזרה לשחר ולחנות. ראיתי את הנעליים, והחלטנו שאשתי תמדוד ותרגיש אם הנעל נוחה לה על הרגל. לאחר מדידה מהירה ובחירת מידה (38 שדווקא עקבי עם מידות שלה בנעליים אחרות), החלטנו לקחת אותה.

ההבדל בין נעלי הנשים והגברים הוא בעיקר בגרפיקה והעיצוב, ככה שמבחינת הביקורת, ככל הנראה שאין ממש הבדל בין הנעליים.

 

עכשיו שתבינו, יש לי הסתייגות מהסוליה הזאת לתנאים בישראל. הסוליה כוללת קוביות אחיזה בצורה של חץ, כמו שאתם יכולים לראות בתמונה מעל, בשני כיוונים מנוגדים שמתאימים בעיקר לבוץ ושטח חלקלק. לא מאד אופיינו לתוואי השטח בישראל. קוביות כאלה, נוטות להקרע בתנאי כורכר / מדבר ותחת עומס גדול. בשבילי, אני חושב שהייתי מעדיף להמנע ממבנה סוליה כזה בגלל שחיקה מהירה.

יחד עם זאת, באיזור בו אנחנו גרים עכשיו הדרכים, יחסית, בעלי אדמה מהודקת ואין יותר מדי דרדרת מדברית שכזו או סלעית באופן חד כמו בכרמל או במדבר. הסוליה כפי שאתם רואים אותה בתמונה מעל היא לאחר שלושה חודשי שימוש אינטנסיביים ובערך כ 250 ק״מ.

אז החששות שהיו לי בדבר העמידות של הסוליה, לפחות במקרה של אשתי, הופרכו והסוליה החזיקה ומחזיקה. ולא רק שהיא מחזיקה, השחיקה הניראת היא מועטה יחסית אחרי עונת הקיץ המדורדרת, ועכשיו אנחנו נכנסים לעונת החורף הדביקה שם בטוח הסוליה הזאת תתפקד יותר טוב, על אף שהיא נוטה לאסוף לא מעט בוץ.

 

 

לפני שאני אצלול לכמה תיאורים של דברים שאהבתי במיוחד חשוב להראות (בתמונה מעל) ולהדגיש שמדובר בנעל מינימלית של ממש. לא רק דרופ אפס וסוליה רזה ושטוחה ללא כל תמיכה. הסוליה היא למעשה 3 מ״מ בלבד, ועם הקוביות כ 5 מ״מ סה״כ. הנעל רכה, גמישה ומתקפלת בקלות לכדור, כפי שאפשר לראות בתמונה.

 

 

 

החלק העליון של הנעל בנוי מאריג נושם שהוא ככל הנראה הכלאה של הטוב משני הזוגות הקודמים. נושם מספיק, אבל עמיד מספיק. החלק ההיקפי הקדמי של הנעל מצופה במעין שכבה דקה או סוג של אריג של חומר שמונע כניסה של מים תוך כדי ריצה. אתם תראו את הפיצ׳ר הזה גם בדגמים אחרים שיצאו, בהם הוא יהיה הרבה פחות יפה ואסתטי. בנעל הזאת זה דווקא מסתדר מצוין.

מה שאני כן מאד אוהב בנעליים האלה הוא דווקא את איזור הלשון והסגירה של השרוכים. מה שאתם יכולים לראות בתמונה מעל הוא מערכת סגירה שמזכירה מאד את נעלי ה barefoot  של Merrell שמבוססת על לולאות שהשרוך רץ דרכם, אבל כאשר מהדקים את השרוך אז הרצועות הן אלה שעוטפות את כף הרגל מעל ולמעשה מייצרות את ההידוק של הצדדים של הנעל ולא רק כיווץ מקומי באיזור הלשון, כמו שהרבה פעמים קורה בנעליים עם חורים רגילים. נהדר.

אני אישית לא משתגע על הסגירה המהירה ושרוכי גומי הדקים. בנעלי ריצה זה מעולם לא עבד לי טוב, ותמיד השרוכים האלה נקרעו לי מהר מדי וגם הייתה לי תחושה שהנעל לא יושבת טוב. אבל כאן לא היו תלונות, וגם לא שחיקה של השרוכים. עושה רושם שהשילוב של השיטה הזאת ביחד עם הלולאות במקום חורים עובד טוב. אני בהחלט יכול לראות את היתרון שבזה.

הדבר ששבה את ליבי הוא הלשון. לא רק שהיא בדיוק בעובי הנכון, ברכות הנכונה וברוחב הנכון, היא מחוברת לנעל בכנפיים לצידי הנעל מבפנים. למה אני כל-כך מתלהב מזה ? רוב הרצים נוטים לרכוס את הנעליים שלהם חזק מדי. מהדקים יותר מדי ולעיתים הלשון (במידה והיא לא מחוברת) באמת לא זזה תחת אותו הידוק חזק. ברגע שאתם לא רוכסים חזק כי אתם רוצים חופש לגב כף הרגל שלכם, לשון חופשיה מתחילה לטייל לצדדים. בעיה נוספת בלשון חופשיה היא כניסה של אבנים ואבק, בעיקר בדרכי אדמה אחרי גשם קל של חורף ישראלי. לשון מחוברת היא בעיני דבר כמעט מתבקש בנעלי שטח, אבל גם במימוש שלה אפשר לפשל.

החסרון של לשון מחוברת הוא ירידה באיכות האיוורור וגם אם לא ממומשת נכון היא יכולה להפריע בהכנסה והוצאה של כף הרגל לנעל. בגלל שהנעל מאווררת היטב, הלשון המחוברת לא מפריעה, וגם בהכנסה ובהוצאה של הנעליים לא נרשמה בעיה מיוחדת. הלשון מעוגנת היטב לנעל, והכנפיים המחברות מתוכננות נכון מבחינת הרוחב והעובי. ביצוע מעולה.

בריצה לא נרשמו שום תקלות מיוחדות ושום תלונות. תא הבהונות רחב, הרגל פרוסה מצוין, ואפילו קיבלתי את הרושם שגם ריצה על הכביש עוברת בסדר, למרות שאני לא הייתי ממליץ על זה.

סיכום

על חווית הריצה איתן מעט קשה לי לספר כי אני לא רצתי איתן. הרושם שקיבלתי מאשתי הוא שביעות רצון. לעיתים אחד המדדים המצוינים לאנשים שהם לא חפרנים כמוני וכמו הקוראים, הוא פשוט אוהב/לא אוהב. אם היו בעיות, כנראה שכבר הייתי שומע עליהן. הנעליים מחזיקות יפה, הן ניראות נהדר, המימוש והגימור של הנעל הוא באיכות גבוה מאד ואפילו הסוליה לא נשחקת כמו שחששתי. הנעל סינטטית לחלוטין ללא עור כלל.

באופן אישי, אני חושב שבהחלט אפשר להמליץ על הנעליים האלה לנשים שמחפשות נעלי שטח מינימליות של ממש, רוצות למדוד בארץ ולקנות נעל מינימלית איכותית לשטח במחיר טוב. שימו לב שהמידות של Vivo  בהחלט לא תמיד שגרתיות ולכן מדידה בארץ (וקניה בארץ, שכן המחיר הוגן), מומלצת במיוחד.

אני חושב שגם גברים בהחלט יכולים לרכוש ולהינות מהנעל הזאת, רק שאישית יש לי חשש משחיקה מוגברת של נעליים, דבר שעוד צריך לעמוד במבחן התוצאה. אולי בעתיד כשאמצא הזדמנות אקונומית במיוחד אנסה אותם בעצמי. התרככתי. יש גם גרסאת ילדים שאיתה אין לי נסיון, ולא הייתי אומר שדינה כדין גרסאת הגדולים.

מזכיר לכם גם שלקוראי הבלוג יש 20% הנחה בחנות על נעלי Vivobarefoot.

 

Vivobarefoot Ultra Pure

הזוג השני שקנינו באותו מעמד קנייה היה Vivobarefoot Ultra Pure. מדובר באחד הדגמים הראשונים ש Vivo הוציאו, עוד הרבה לפני רוב הזוגות שלהם. יש כאלה שיקפצו ויגידו שהנעליים האלה דומים לקרוקס. אז רק כדי להעמיד דברים על דיוקם, הנעליים/סנדלים האלה היו כאן הרבה לפני שקרוקס היו קיימים ואם מישהו חיקה מישהו זה קרוקס אותם ולא ההיפך.

לאחר שה Teva Zilch שלי כבר היו במצב שהיה לי לא נוח לנעול אותן בגלל התפרקות של הריפוד בסוליה, גם לאחר שנה של שימוש, נזקקתי לזוג סנדלים חדש ורציתי לנסות משהו אחר. לא היו לי הרבה אפשרויות והאמת רציתי משהו שנראה יחסית מודרני ולא סנדלי הורצ׳אס.

אני מכיר את הדגם הזה וכבר הרבה זמן התלבטתי ולא קניתי. העדפתי ואני מעדיף מבנה של סנדל על נעל מאווררת שכזו, וגם כי התקשתי להחליט מה היא המידה הנכונה בשבילי בלי למדוד.

למעשה ה  Ultra ו ה Ultra Pure הן אותה נעל גומי עוטפת כאשר ב Ultra גם כוללת ליינר פנימי שכולל סוליה שהופכת את הסנדל הזה לסנדל אמפיבי לריצה.

בתמונה מעל אתם יכולים לראות את ה Ultra (בגרסא יותר ישנה עם סוגר שרוכים אחר) מפורקת כאשר הליינר לריצה נמצא במרכז, וגם הלשון של הנעל פורקה. מכיוון שאני רציתי יותר סנדל לקיץ מאשר נעל, ומכיוון שלא הייתה לי שום כוונה לרוץ עם הנעליים ויתרתי על הליינר. לא בלב כבד, למרות שסקרן אותי.

דבר נוסף שקשור להבדל בין הדגמים הוא המידה. גם אם אתם אשפי Shoefitr יהיה לכם מאד קשה להתאים מידה ברשת. כי הנעל החיצונית היא אותה נעל, אבל מצד שני, ברגע שהוספתם ליינר על כף הרגל, אולי אתם צריכים מידה חיצונית יותר גדולה.

זה הופך את אתגר ההתאמה ליותר מורכב, וגם אומר שנעל עם ליינר ובלי ליינר לא בהכרח תעבוד טוב לכף רגל אחת, כי היא עשויה להיות גדולה מדי בלי ליינר.

לכן, שמחתי ועדיין עודני שמח על זה שיש את שחר והאפשרות למדוד בארץ ולקנות בארץ. אז מדדתי אצלו וגיליתי שב Ultra Pure אני מידה 46 (בניגוד ל 48 בשאר הזוגות), וכמובן שקניתי אותן אצלו. כן, ראיתי אותן גם בחיסולים, ועודני רואה אותם בחיסולים במחירים מגוכחים של 30-40$ ואף פחות, אבל ההגינות מחייבת שאם מדדתי אני קונה במקום, לפחות את הזוג הראשון. לגבי האם אקנה בהמשך ואיפה, המשיכו לקרוא..

 

אני מוכרח לציין שהחיבור היה בסה״כ מיידי. לא רציתי נעל סגורה, אבל ברגע שנכנסתי לסנדלים/נעליים האלה הרגשתי מאד נוח. הרגשה נעימה של בית. אני לא יודע אם זה בגלל נסיון עבר והיכרות עם המרקם ה״קרוקסי״, אבל זאת הייתה תחושה מוכרת רק שטוחה ומרווחת. הנעל יושבת טוב, העקב מוחזק היטב, החלק הקדמי רחב בנדיבות.

 

המרקם הפנימי הוא סוג של בליטות בצורת משושה צפופות שיוצרות משטח אחיזה עם חיכוך שהחזיק טוב גם בחום, לחות ורטיבות. יש לי אפס תלונות על האחיזה הפנימית בנעל. מה שכן, החלק הפנימי בצורתו הנוכחית בהחלט לא מתוכנן לאחיזה לריצה, ומי שמתכנן לרוץ, יצטרך את הליינר בשביל אחיזה מוגברת.

 

הנעליים האלה מינימליות למדי. כמה ? התמונה מראה לכם, הנעליים קלות מאד, דקות מאד, מאווררות מאד ואפילו ילד קטן יכול להפוך אותן לכדור ביד אחת. לא ציפיתי למשהו אחר, ואני שמח לציין שלא התאכזבתי כאן.

הלשון של הנעל מעוגנת לנעל באמצעות סוג של בליטה עם מגרעות שמוכנסת הפוך לתוך גוף הנעל בנקודה אחת. אני חייב להודות שזה דבר שמיידית משך את תשומת ליבי. לא רק בגלל שהוא נראה לי תכנון מוזר אלא כי צפיתי בעיה שידעתי שתבוא, אבל לא ידעתי כמה היא תהיה מציקה.

בלתי אפשרי להחליק את כף הרגל לתוך הנעל הזאת בלי שהלשון תאבד את צורתה. כל הכנסה של כף הרגל פנימה, יש צורך להכניס כמה אצבעות ולסדר את הלשון מחדש. מדוע ? כי הלשון אחוזה בנקודה אחת צרה במרכז ולכן מיידית מתגלגלת ומתקפלת כשכף הרגל נכנסת לנעל. זה לוקח אולי שתי שניות לסדר אותה, אבל זה מעיק מאד וזה קורה כל פעם. תכנון מעצבן ולא ברור לי למה אי אפשר היה לתכנן שתי נקודות עגינה שיחזיקו את הלשון לכל רוחבה ולא רק בנקודה אחת.

עוד הערה לגבי המבנה הקרוקסי של נעל סגורה עם הרבה חורים. דבר נוסף שממנו חששתי והוכיח את עצמו. הרבה מגרשי משחקים של הילדים עשויים חצץ דק, כל הליכה עם הנעליים/סנדלים האלה במקום שבו יש אבנים קטנות, סופה להסתיים בכם מתיישבים להוציא אבנים מציקות מהנעל. כל פעם. אין הנחות. זה מעיק. ידעתי שיש מצב שזה יהיה כזה, אבל זה עדיין מאד מעיק ודורש התעסקות נוספת.

השריכה המהירה עם טבעות ההידוק דווקא עבדה לי מצוין. הדבר היחידי שמציק הוא שצריך להכניס את השרוך הנותר תחת אחד האיזורים המהודקים כדי לא להסתובב עם שארית ארוכה וחופשיה.

אבל בואו נגיד שעם כמה שזה מעצבן זאת עוד בעיה קטנה בנעליים האלה. הבעיה היותר חמורה היא עמידות ושחיקה.

 

בתמונה מעל אתם רואים את הנעליים חדשות מהקופסא. (יולי 2014)

בשתי התמונות מעל אתם רואים את הנעליים אחרי חודש. הצבע הלבן כבר מתקלף והעקב מתחיל להשחק. (אוגוסט 2014)

 

בשתי התמונות מעל  (ספטמבר 2014) אתם רואים את הנעליים לאחר שלושה חודשי שימוש. לא אינטנסיביים מדי. אני נועל אותם אחרי הצהריים, לעיתים בסופי שבוע, ולא במהלך היום. אני נועל אותם בעיקר לסידורים. הם לא עברו טיולים בשטח ולא התעללות מוגברת.

הם עדיין התנהגו ומתנהגים מצוין במגוון של שטחים בין אם יבשים,רטובים, סלעיים, אדמה וכו. אבל לאחר שלושה חודשי שימוש קלים הנעליים נראות רע חיצונית כאשר הפס הלבן מתקלף לחלוטין. הקוביות בעקב כבר למעשה לא קיימות לחלוטין.

אבל הבעיה העוד יותר גדולה מופיעה מתחת לבוהן

חדי העין שבכם יוכלו להבחין בשיפשוף מתחת לצלע הימנית של ה V שהוא למעשה התחלתו של חור באיזור הבוהן. (אוקטובר 2014). בנתיים השחיקה עוד לא הגיעה לחלק הכחול הפנימי, אבל מתקדמת בצעדי ענק.

חור חור הולך להיות שם. זה מגיע דווקא במקום בלתי צפוי לחלוטין ולא קרה לי מעולם באף נעל. מודה, זה תפס אותי בהפתעה מוחלטת. לא צפיתי שחיקה כזו מהירה.

סיכום

שלושה חודשים לתוך השימוש בסנדלים האלה אני בתחושה מעט מעורבת אבל נוטה למאוכזבת… נעליים/סנדלים כאלה יש גם בסיילים  בארה״ב ועם שילוח לארץ יגיעו ל 50-60$, מחירן בארץ ומחיר רשמי מעט יותר. יש לי בעיה עם הוצאת סכום כזה עבור נעליים שאחרי שלושה חודשים סובלות משחיקה כל כך מוגברת. ה TEVA Ziilch החזיקו שנה אינטנסבית מאד, וגם השחיקה הייתה רק בסוליה הפנימית בחלק הקדמי, הסנדל עדיין נראה נהדר על כף הרגל. ה Pure אחרי חודש נראו כמו אחרי שנה שימוש עם התקלפות הצבע.

במהלך השלושה חודשים האחרונים עדכנתי את שחר בנושא האיכות של הנעליים והשחיקה שלהם. הוא עדכן אותי בחזרה ש Vivo מכירים את בעיית הצבע ואף בעיות עמידות ויש להם תכנון של דגם חדש לעונה הבאה, ואני מקווה שהוא יפתור את הבעיות של זה הנוכחי. מאז שקניתי את הזוג הזה, ראיתי אותם בסייל במחירים מצוינים ב LeftLaneSports וגם במחיר ממש זול של 25-35$ לזוג, לא קניתי. למעשה די ברור לי שאני לא אקנה אותם שוב ואני חושב שהסיבה ברורה (בטח שלא בתוספת משלוח של 20$ ובטח שלא במחיר יקר יותר). עבורי בעיית העמידות והשחיקה המהירה שלהם לא מצדיקים שום תג מחיר, ואלה בעיות ש Vivo חייבת לפתור בדגמים הבאים. לא הייתי רץ איתן. זה היה גומר אותן הרבה קודם. הרעיון נהדר, הביצוע קצת פחות. מצד שני, אסייג שאני מכיר כמה שקנו את הזוגות האלה והם מחזיקים להם יותר, או שיש צבעים ודגמים שנראה שעמידים מעט יותר מהזוג שלי. אולי המשקל והגודל שלי הם פקטור בשחיקה. יחד עם זאת, אני נהנה מהם. הם ה go to shoes שלי בבית כרגע. זמינים, קלים, נוחים, פשוטים. אלה בסה״כ נעליים מהנות מאד, אבל לי הן פשוט לא מחזיקות מספיק. לא בשביל המחיר שלהן (בארץ או בחו״ל).

סיכום-על

ה Traiil Freak היא נעל ריצת שטח מינימלית בשלה, ראויה, מתוכננת ומבוצעת נכון. יש לה כמעט מגרעות, אולי היא לא מתאימה 100% לשוק הישראלי, אבל לא משהו מהותי שגורם לפסול אותה. היא עמידה, מתאימה בסה״כ לתנאים ברוב חלקי הארץ, ומספקת הרבה אחיזה מצוינת. היא מנימלית מאד ולא מתאימה רצים שרק עושים מעבר להנעלה מינמלית.

ה  Ultra Pure היא סנדל שקיים כל כך הרבה שנים, שאני תוהה מה היה בדגמים הקודמים שלו, והאם הם סבלו מאותן בעיות שחיקה. גילוי נאות, שעדכנתי את שחר במהלך החודשים האחרונים בנוגע לבעיות איכות עם הדגם הזה, והוא גם היה נכון לעזור לי, אבל גם אלה בעיות ידועות במידה חלקית (כמו התקלפות הפס הלבן ושחיקת הסוליה) וגם אני לא רואה סיבה שזוג חלופי יחזיק אחרת. אלה פשוט התכונות של החומר. שחיקה כזו מוגברת של חומר, ככה שהנעל אחרי שלושה חודשי שימוש ניראת כאילו היא בשימוש שנה לא מתקבלת על הדעת. כמו שציינתי בשלב יותר מוקדם בפוסט, Vivo בתהליכים של החלפת הדגם, ולכן תמצאו אותם באגף החיסולים, ולקראת עונת הקיץ הבאה יהיו דגמים חדשים.

וזאת בדיוק הבעיה עם החברה הזאת. היא כמו מסעדה שנהנית ממוניטין טוב אבל עם הרבה אוכל בינוני.  הגשה יפי, ולעיתים הביצוע לא מספק את הסחורה. אם לא היו לך ציפיות, לא היית מתאכזב, כי בסה״כ יש להם דגמים מוצלחים מאד. מצד שני, כשיש נפילות הן כואבות במיוחד. כאלה שגורמות לך לשאול את עצמך, WTF…

החברה הזאת נאמנה לקו שלה, לקו המינימלי וגם למראה הייחודי של הנעליים שלה. אי אפשר להתבלבל. ובזמן שלא כל אחד יאהב את הקו העיצובי של Vivo אני מאד אוהב את הנעליים שלהם. אבל העובדה שהחברה הזאת לא מצליחה לשמור על קו עיצובי אחיד ועל קו איכות אחיד מרגיזה מאד לעיתים. דווקא בגלל שאתה כל כך רוצה שהיא תצליח, אתה שואל את עצמך, איך הם מצליחים לקלקל לעצמם כל פעם מחדש.

יש אוסף בלתי אפשרי של איכויות: דגמים נפלאים כמו הNeo וה Neo Velcro,דגמים מוצלחים כמו ה Trail Freak, נעליים בינוניות לחלוטין כמו ה Neo Trail ודגמים מאכזבים  כמו ה Ultra Pure. הגימור של הנעליים כשהן מגיעות ללקוח, כולם, בלי יוצא מן הכלל, פנומנלי. החברה משקיעה במיתוג ועיצוב. זה ניכר. הנעליים של החברה הזאת הן לא זולות. הן לא מהיקרות בשוק, אבל הן לא זולות כלל. לעיתים הן נותנות המון תמורה בשביל הכסף, ולעיתים הן ממש מאכזבות. האוסף הלא יציב הזה גורם לי לחשש לפני שאני קונה את זוג ה Vivo  הבא שלי, איזה נעליים אני אגריל ? בין אם זה ליום יום, לריצה או לטיולים.

כנראה שהדבר הנכון לעשות הוא כמובן לעשות שיעורי בית לפני הקניה ולקרוא ביקורות כמו זו (רק שאין הרבה כאלו), ולדעת למה אתם נכנסים. Vivobarefoot  היא חברה עם המון כוונות טובות וביצועים לא יציבים. חברה שהייתי רוצה שתהיה הרבה יותר יציבה, אני כל הזמן מחכה שזה יקרה, ולעיתים מתאכזב בדרך, דווקא כי יש לי ציפיות.

אני מסייג שזאת כמובן ההתנסות האישית שלי, ושל אשתי (במקרה של ה Trail Freak). כמעט כל מי שאני מכיר עם   Ultra Pure אוהב אותן מאד. כל עוד הן מחזיקות, הנעל בהחלט טובה ומהנה למרות המגרעות שלה (לשון, אבנים שנכנסות וכו..).

יחד עם זאת, אנחנו ממשיכים עם האמביוולנטיות הזאת, ואני דווקא ממשיך להאמין בחברה. אני מקווה שהחוויה האישית שלי מהזוג הבא תהיה יותר טובה, כי אני באמת רוצה להינות מזוג מוצלח שלהם אחרי ה Neo של לפני שנתיים. אם לכם יש חוויות דומות ואחרות מהזוגות שסקרתי, אשמח כמובן לשמוע ולהתרשם.