על ביקורות ציוד, בלוגינג ואתיקה – איך לקרוא ביקורות ברשת

האם שאלתם את עצמכם איך אתם מחליטים איזה ציוד לרכוש ? על בסיס מה מונחת ההחלטה של איזה נעליים לקנות, איזה חולצה, איזה מכנס או תיק, או בכלל אביזרים או ציודים אחרים ? האם אתם נעזרים במוכר בחנות ? בחבר/ה ? באתר גדול ומוכר או בבלוג כזה או אחר שכותב/ת ביקורות או סקירות על ציודים ?  את מי אתם תופסים כאמין ומדוע בכלל אתם תופסים אותו כאמין ?

בלוגרים שעושים סקירות וביקורות לציודים, ממש כמו הבלוג הזה, הם לא דבר חדש. יחד עם זאת, הם אחת הפלטפורמות היעילות היום לקידום מוצרים, בעיקר אלה שזוכים להרבה קוראים (Hits) ודרגות אמון גבוהות של עוקבים וקוראים. מאחורי הקלעים מתקיימת או עשויה להתקיים מערכת מורכבת מאד של מספר גורמים של יצרנים שרוצים לקדם מוצרים, בלוגרים ורצים שרוצים פרסום, רוצים פרנסה, רוצים ציוד בחינם.

בפוסט הזה אני אנסה קצת להציג לכם את מאחורי הקלעים של העולם הזה, וקצת איפה אני נמצא ומה הגישה שלי לסקירות וביקורות ציוד, איך אפשר לקרוא ביקורות ציוד בצורה יותר ביקורתית והאם אפשר וכדאי לסמוך על סקירות וביקורות ציוד שאתם קוראים ברשת.

התלבטתי קצת איך בכלל לפתוח את הפוסט הזה, ואיך בכלל לחלוק איתכם את המחשבות המעט מפוזרות שיש לי בראש לאורך תקופה ארוכה בעניין ביקורות של ציוד. אתם הרי יודעים, שזהו בלוג שבעיקרו התעסקות עם ציוד וביקורת על ציוד. נכון, זה לא סוד שעל הדרך נכנסו עוד כמה נושאים מרכזיים שקשורים לתחומים שקרובים לליבי כמו הנעלה מינימלית, הנעלה לילדים, פציעות ועוד כמה, אבל בעיקרו הבלוג עוסק בביקורת ציודים.

אני לא יודע מי מכם שאל את עצמו, אם בכלל שאל את עצמו, מאיפה כל הציוד הזה שאני כותב עליו ביקורת / סקירה. אז אפתח קודם כל בדיסקליימר שראוי היה שיאמר תמיד, אבל מכיוון שלא היו יוצאים מן הכלל עד עכשיו (ושיהיה כזה, אם יהיה כזה, מבטיח שהוא יונח לפניכם) הוא היה מאין הנחת יסוד. כל הציוד, בלי יוצא מן הכלל, כל הציוד שקראת עליו בבלוג הוא ציוד שנקנה על ידי בכסף פרטי שלי, לא מומן על ידי שום גורם חיצוני, או שקיבלתי ציוד בחינם (ואתייחס לעניין הזה בהמשך).

ההחלטה לכתוב בלוג שעושה סקירות על ציודים נבעה מהעובדה שבמסגרת אימוני לריצת אולטרה ראיתי תחלופה גדולה של ציוד והיה לי צורך בהבנה איך לעשות בחירות יותר חכמות. מה עשיתי ? אתם כבר מכירים אותי.. התחלתי לחפור, ולחפש סקירות וביקורות על ציודים באינטרנט. כאן חשובה הבחנה משמעותית שגם אתייחס אליה בהמשך, חטא של הרבה בלוגרים ואתרים על ההבדל בין ביקורת לסקירה.

המילה review פירושה סקירה. סקירה של מוצר, היא בדרך כלל דבר שלא בהכרח כולל בתוכו ביקורת, אלא מתארת את הפרטים האובייקטיבים האפשריים לגבי המוצר והתכונות שלו. מסקירה אפשר ללמוד "מידע יבש", ביקורת, כבר כוללת פרספקטיבה אישית של שימוש (אם היה כזה) בפריט והתרשמות / חוות דעת עליו. לצערנו, האחד מתערבב בשני והרבה פעמים לא ברור מה היא סקירה ומה היא ביקורת על מוצר, ואיזה תובנות אפשר להסיק מהן (וגם כמה הן מבוססות ואותנטיות).

בשביל סקירה, הסוקר צריך לדעת מידע על המוצר, אולי מידע שאין לאחרים ויש לו, או מידע שהוא מצליח להביא לו ערך מוסף מסוים. ביקורת היא כבר דבר אינדבדואלי שכולל הרבה יותר תוכן מאחוריו כמו ידע, נסיון, ידע מקצועי רלוונטי, הבנה בתחום מסוים. מפתיע או שלא מפתיע לגלות שרבים ממבקרי הציוד המובילים בעולם הם דווקא לא כאלה "מקצוענים" מהתחומים הרלוונטים, אלא אנשים פרטיים שעושים זאת בזמנם החופשי.

מהפכת הבלוגינג פתחה את האפשרות לכל אדם לפתוח "יומן" אינטרנטי שכזה, ובו הוא יכול לכתוב כל שעולה על רוחו. עם ההתפתחות הטכנולוגית הזאת, התפתח תהליך של "התמקצעות" של בלוגים שעסקו בתחומים מסוימים ואפשרו למובילי דעה, או כאלה שנתפסו כמובילי דעה בתחום מסוים לקבל חשיפה לדעות שלהם, למחשבות שלהם ולנסיון שלהם. זה אפשר לאלה שמחפשים את המקצועיות הזאת, ורוצים להרגיש שהם מקבלים מידע ממקור אמין ובלתי תלוי, למצוא תוכן מקצועי ללא מתווכים כמו מגזין, אתר מסחרי או כל צינור אחר. הרי הנחת היסוד שמאחורי ביקורות ציודים שאתם קוראים ומתייחסים לתוכנם היא שאתם רוכשים סוג מסוים של אמון בסיסי עבור אותו כותב, או אותו גוף שהכותב מייצג. אם זה מגזין, אם זה אדם ספציפי או אתר אינטרנט עם מוניטין.

הנחת היסוד שבסיס החיפוש שלנו אחר ביקורת שאנחנו "מחשיבים" אותה, היא שאנחנו מפתחים סוג של אמון למקור המידע שאנחנו קוראים. האמון הזה יכול להרכש ע"י כך שמתרשמים שחברים שאנחנו מחשיבים את דעתם (מובילי דעה קרובים) או "אחרים" מאמינים לאותו מקור (פופולאריות, פה לאוזן וכו..), או ע"י התרשמות מהתוכן עצמו (למי שיש יכולת ביקורתית שכזו).

מה מבדיל בלוג מקצועי מבלוג "לא מקצועי" ? הרי אם נקח את תחום הריצה, יש מאות בלוגרים שכותבים על הריצה שלהם, ועל הדרך כותבים גם על ציוד כזה או אחר. בלוגים מסוימים מתעצבים סביב קו מסוים שמוביל אותם. יש הרבה רצים/בלוגרים שכותבים ביקורת על ציוד ואכן ניכר שכתיבת ביקורת היא לא הדבר המרכזי בכתיבה או בסל הכישורים שלהם. ומה עושה ביקורות של בלוג/בלוגר מסוים למקצועי , או להיתפס כרציני ? אני חושב שזה מכלול של כמה דברים שכוללים:

– נסיון של אותו כותב –  מוניטין שיכול להיות מלפני ויכול להיות שהצטבר כתוצאה מכתיבת הרבה ביקורות שנקראו / התקבלו אצל הקוראים כרציניות או מקצועיות (שהרי זו פרשנות).

– מידת הפירוט – שהיא לא ירידה לפרטים. מידת פירוט היא המוכנת לפרוט את החוויה הפרטית הכללית שהרבה בלוגרים מספקים מדי פעם לתתי חוויות יותר מדויקות שקשורות לציוד, לתכונות שלו, להתאמה שלו וכו..

– ירידה לפרטים. ביקורת מפורטת היא בדרך כלל כזו שיותר מושכת תשומת לב ועניין. את השורה התחתונה מרכיבים הרבה פרטים קטנים. אם הכותב "נותן" מעצמו ומסוגל להנגיש את הפרטים לקורא, הוא בדרך כלל יפרש את הביקורת כיותר מקצועית. כמובן שיש הקצנות דוגמאת ה DC Rain Maker שכותב ביקורות GPS מעלפות מרוב פרטים, אבל נחשב אורים ותומים בתחום.

– יכולת כתיבה – חלק לא מבוטל מהיכולת לגבש חוות דעת שמבוססת על נסיון וירידה לפרטים היא גם היכולת להנגיש אותה לקורא בצורה שהיא קלה ונוחה לעיכול. זה כנראה חלק חשוב לא פחות.

– ציוד שמעניין קוראים – טריוואלי כמה שזה ישמע, אם המוצרים שאתה מבקר/סוקר לא מעניינים אף אחד, לא יהיו לך קוראים, מפורט ומקצועי ככל שזה יהיה.

– ציוד – אם אין לך כזה, על מה תעשה ביקורות ?

לא במקרה, הבלוגרים "המקצועיים" האלה נתפסו ונתפסים כמובילי דעה. המקצועיות, התדמית הנקיה והלא מסחרית היא זו שגרמה וגורמת להעלאת האמון שהקוראים רוכשים לאותם כותבים. יש המון בלוגים של ריצה וציוד, הרבה מהם באמת מצוינים. אז מה בכל זאת הפריע לי ?

כשהתחלתי לחפש ביקורות על ציודים שונים ברשת, הסתמכתי בעיקר על בלוגים אמריקאים כמו runblogger.com, bikernate.com,  runningandrambling.com , ועוד. הרוב היו בלוגרים שעסקו בהנעלה מינימלית, ריצה מינימלית, ריצת אולטרה ועוד..

חיפשתי מיקורות מהימנים על נעליים ששקלתי לקנות והתעניינתי בחוות דעת "בלתי משוחדת" . הרבה פעמים מצאתי את הביקורות דומות יותר לסקירה, ומהר מאד גיליתי את מערכת יחסי הגומלין שבו בלוגרים מקבלים ציודים מהיצרנים לבדיקה ולבין יצרנים, חנויות והציוד שבאמצע.

עכשיו אפשר לצלול לאינספור לויכוחים על אתיקה, כן או לא, כך ואחרת. מה שאני אתן לכם הוא את ה Take שלי לעניין. מה ראיתי, מה הפריע לי, ואיך אני תופס את עניין הביקורות.

היצרנים גילו מהר מאד שדרך "מובילי הדעה" האלטרנטיבים נקבע דבר. הם אלה שאלו מניעים את הטרנדים, או יכולים לעזור להם לייצר ולהעלות את הטרנדים על העגלה, ולכן, עדיף להם לשתף איתם פעולה.

כדרכו שלו עולם, הרבה בלוגרים התחילו כחובבנים לחלוטין, צברו קהל, התמקצעו ונהיו מובילי דעה, אף "מחויבים" במידה מסוימת לקהל קוראים שמחכה לקרוא את מוצא בלוגם. בלוגרים שזוהו על ידי התעשיה כאלה מובילי, התחילו לקבל הצעות של הזרמת ציוד לבדיקות וכתיבת ביקורות. כמובן שאין (בדר"כ) שום הסכם ,לכאורה, מחייב בין הצדדים. היצרן שולח את הציוד (בתנאים כאלה או אחרים), בתקווה ובשאיפה שהבלוגר יכתוב ביקורת (מפרגנת רצוי) על הציוד.

למה זה גרם ? תופעה שראיתי אותה למשל ב runblogger.com של ד"ר פיטר לארסון, שאף התכתבתי איתו על העניין, ואנחנו לא מסכימים עליו..

אל בלוגר מצליח,בעיקר כזה אמריקאי, או כזה שקרוב ליצרן, זורמים כמויות ציוד שהוא לא מסוגל לכסות בצורה רצינית. מעצם קבלת הציוד, הוא מרגיש מחויב כלפי היצרן/חנות (על זה הם בונים), שכן הוא מקבל ציוד בחינם , ולכן הוא משתדל להכניס ציוד, גם כזה שלא ממש מדבר אליו, לסבב השימוש שלו.

מכיוון שיש לו הרבה ציוד ומעט זמן, זה ניכר בביקורות שהולכות ונהפכות יותר לסקירות מאשר ביקורות על ציוד. הציוד נבדק מעט זמן יחסית, התמונות הן לא תמונות אמיתיות אלא תמונות "איכות" שמסופקות על ידי היצרן גם כן (כשירות לבלוגר, ולחסוך לו זמן לצלם ולהעלות, וכו..), והביקורת לכאורה היא הרבה יותר סקירתית (מכיוון שבאמת לא היה לו זמן לבדוק ולרדת לפרטים) והרבה פחות מקיפה,עמוקה ונותנת תחושה של החוויה האישית של הכותב (המיומן) ודעתו על הציוד ומוצא פיו המקצועי.

פיטר טוען שהמיומנות הגבוהה בציוד של הבודק והנסיון הרב של מי שבדק הרבה ציוד מאפשרת לו להגיע לתובנות הרבה יותר מהר. אני מסכים שהוא יותר מיומן ובטח שטכנית יכולות להיות תובנות מסוימות. אבל אני לא מסכים שזה מספיק לביקורת. אולי לסקירה. אני חושב שבבסיס הבעיה יש משהו הרבה יותר עמוק של רווח והספד שלא בא לידי ביטוי.

עכשיו, לבלוגרים שונים אתיקות שונות לגבי העניין, חלקם מקבלים את הציוד ושומרים אותו, חלקם מחזיר אותו ליצרן אחרי הבדיקה, חלקם אולי משלם משהו, או נותן פרסום כלשהו. יותר מזה, אפשר לרקוד על המילה האנגלית review והם תמיד יכולים לטעון שזאת סקירה ולא ביקורת. אבל האיזור בין השניים הוא אפור ולא אפור כאחד. מצד אחד ההבדל ברור, ומצד שני בהחלט אפשר להתבלבל בין השניים אצל הקורא הלא מודע (ויש הרבה כאלה).

אצלם חלק ניכר מהם הבלוג המצליח (בהנחה שהוא כזה) היא אולי פלטפורמה לעשות ממנה קריירה. בלוגינג מקצועי כקריירה ומקור הכנסה מרכזי, הוא נושא חם בימינו, בכל התחומים. ואכן, בלוגרים רבים מפנטזים על יום כזה. גם פיטר לארסון לאחרונה התפטר מעבודתו כמרצה באוניברסיטה לטובת מישמש של בלוגינג, קצת אימון, קצת יעוץ ומשבר גיל ה-40 :-).

מהי היא ביקורת חיובית ? הנאה אמיתית ממשהו ? ההרגשה הבסיסית במסחר שהתמורה שקיבלת עבור משהו הייתה שווה את ההשקעה. אבל אם לא השקעת, אתה יכול להיות באמת מרוצה ? ויותר מזה, אם לא השקעת האם אתה באמת יכול להיות מאוכזב מציוד שקיבלת בחינם (בין אם אתה מחזיר אותו ובין אם לווא).

בסיס ההנחה שלי ברווח ובהפסד הוא שאתה חייב לתת משהו מעצמך כדי להרגיש מאוכזב או מרוצה באופן העמוק ביותר. אם אין לך מה להפסיד, לא יכולה להיות ציפיה, הגשמת ציפיה ואכזבה. ולכן, גם אם אתה מחזיר את הציוד או מחלק, היכולת האותנטית לחוות ביקורת שנוגעת במקום שבו אתה מרוצה או מאוכזב נפגעת. בסופו של דבר קניה של ציוד היא תהליך כלכלי שיש לו רובד נפשי. אתם משלם "משהו" עבור הפריט, ואתה רוצה אישור שאתה תקבל תמורה, או להבין שלא תקבל תמורה שהיא יחסית למה שנתת.

יותר מזה, לא במקרה, הרבה מהביקורות על ציודים שנקנו בחינם, גם אם שליליים אינם מביעים אכזבה עמוקה. הם מסתיימים בשורה תחתונה שהיא פרווה, ואתם נשארים עם מן הרגשה לא ברורה שכזו שאתם לא מבינים את השורה התחתונה, האם הוא ממליץ או לא ? נשאר סוג של טעם חמוץ ולא ברור..

הרי אם המבקר קיבלת את הציוד בחינם, איך יוכל להתאכזב באמת ? מה הוא איבד בשביל אותה אכזבה ? הרי בבסיס האכזבה התחושה שלקחו ממך משהו, או שנתת משהו ולא קיבלת את התמורה. ובהפוך על הפוך, לעיתים, כשמקבלים בחינם גם קל לקטול. אין סיבה אמיתית לנסות לגרום למשהו "לעבוד בשבילך" כשאתה לא צריך להשקיע, או לא השקעת בו משהו ממך (כסף, זמן, מאמץ וכו..)

זה לא הופך את ביקורות אלה ללא ראויות למקום. למשל ה DC Rain Maker, שהוזכר מקבל את הציוד לבדיקה ועדיין הביקורות שלו כוללות ירידה לפרטי פרטים שאפשר ללמוד מהן המון ויש להן ערך מוסף טכני רב. אם אם תנסו לרדת לשורה תחתונה, ולהבין מה הכותב מרגיש, אותה הרגשת הזדהות שאנחנו מחפשים של אישור על הרצון שלנו בבחירה או על הספקות והלבטים שלנו לגבי פריט זה או אחר, לא תמיד תמצאו זאת שם.

לאט לאט הפוסטים האלה ומסוגם החלו לאכזב אותי, וחיפשתי ביקורות יותר אותנטיות וכאלה שמביעות לא רק מידע ונסיון אלא גם באמת התרשמות אישית עמוקה של רווח או הפסד. חיפשתי תמונות אמיתיות, איך הנעל ניראת מחוץ לקופסא, אחרי שבוע ריצה, אחרי שנה. איך היא ניראת בתמונה "חובבנית" ולא כזו של אולפן עם תפאורה מושלמת.  לתפיסתי, אנשים רוצים להרגיש ולהזדהות עם תחושת הרווח או ההפסד, ההצלחה או האכזבה כדי שיהיה להם מקום להזדהות עם החששות שלהם, הספקות והרצונות שלהם.

ולכן, לדעתי לא יכולה להיות ביקורת אמיתית וכנה עד הסוף על פריט שקיבלת בחינם.  There, I said it. וזה חלק מהסיבה שבגללה הבלוג הזה נוצר. כי הרגשתי שאנשים מחפשים את הביקורות מהסוג הזה, ומכיוון שלשמחתי או לצערי, לא מצאתי את ה "ציידת" שלי להעזר בה, והייתי, אני, שפן הנסיונות של עצמי, אז החלטתי לחלוק את הדבר הזה עם הקוראים, שכן אני חופר על זה במילא 🙂

אני לא מקבל פריטים בחינם, לא קיבלתי, ואני גם לא חושב שארצה לקבל, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. אני חושב שתמורה כספית עבור פריט היא חלק בלתי נפרד מהיכולת שלך לחוות אכזבה או שביעות רצון גדולה. התחושה שקיבלת תמורה, היא בבסיס ההרגשה הכל כך פשוטה, שלא לומר הישראלית הזאת.

את הבלוג לא הקמתי כדי לקבל ציוד בחינם ולכתוב ביקורות, כאשר מאחורי הקלעים שלהן יש חוזה לא כתוב ולא מנוסח. חוזה שהוא לכאורה לא קיים, אבל קווי המתאר שלו ידועים היטב בין ספק הציוד לבלוגר. מערכת יחסים שמעולם לא נכתבה אבל חוקיה ברורים היטב. יחד עם זאת, בחייו הקצרים של הבלוג הזה היו הצעות, ומדי פעם יש הצעות לבדיקת ציוד כזה או אחר.

הדבר שאני הבהרתי למי שיצר איתי קשר הוא :

1. שאני לא מקבל ציוד בחינם, שיגידו לי תג מחיר שהם מוכנים לתת לי ואני אחליט אם אני רוצה לקנות או לא.

2. אני בודק רק ציוד שמעניין אותי ואני צריך. אין לי עניין לבדוק נעליים שלא מתאימות לי, לקו האישי שלי, אין לי עניין לבדוק ציוד שאני לא צריך או לא משמש אותי (סתם, לדוגמא, נעלי כביש, מעילי רוח, חגורות וכו..

3. אני לא מתחייב לביקורת כזו או אחרת. אני כותב בדיוק את מה שאני חושב לטוב ולרע.

תופתעו או שלא, הכמה שכן פנו אלי, אחרי ששמעו את ההנ"ל לא חזרו אלי יותר. אני חושב שהם חשבו שאני קצת לא בסדר, שאני לא מוכן לקבל בחינם, או שהם פשוט הופתעו ולא לגמרי ידעו איך לעכל אותי (או שהם לא סופרים אותי, וגם זה בסדר).

יותר מזה, יש לי בעיה עם ציוד בארץ. אני לא יכול ולא אהיה מוכן לכתוב לכם על נעל שעלתה לי, למשל, 400 ש"ח ואז לשלוח אתכם לחנויות לקנות אותה ב 750 ש"ח. אני פשוט לא מסוגל. לכן, אני חושב שעד עכשיו לא עשיתי שום ביקורת כזאת למוצר בישראל. מטעם שום גורם ישראלי כזה או אחר. יחד עם זאת, יש מוצרים שאפשר לקנות במחיר טוב בארץ ויש חנויות ומוכרים שמוכרים במחירים סבירים. לא הרבה, אבל קיימים.  לאחרונה נחשפתי לכמה וכמה.

למען האמת, אין לי שום בעיה אם זה. אני ממשיך ואמשיך לקנות את הדברים שאני צריך ומעניינים אותי, בחו"ל או בארץ.

היו לי התלבטויות אם לכתוב את הבלוג בעברית או באנגלית. אין שום ספק שבאנגלית הייתי מגיע לקהל יותר גדול, ואני חושב שגם ההצעות לציוד בחינם היו זורמות יותר מהר. אבל הבחירה נפלה על עברית, כי בתוך עמי אני חי, והיה נראה לי שזה הדבר הנכון לעשות.

סיכום:

פוסט פילוסופי משהו, אבל היה לי חשוב לחשוף בפניכם קצת את המאחורי הקלעים של ביקורות ציוד והאינטרסים שעשויים להחבא מאחוריהם.

מה חשוב לי שתקחו מהפוסט הזה וכדי לסגור את פינת הכותרת שלו ֿ ? קריאה ביקורתית. חזרה לאותו דבר שהזכרנו בהקשר של פציעה, ריצה מינימלית וכו.. מודעות.. כאשר אתם קוראים ביקורות ברשת, תקראו קריאה ביקורתית. תהיו ערים לכך ותשימו לב האם יש יחסי הגומלין בין הבודק לחברת המוצר, האם מדובר בסקירה או ביקורת, האם התמונות ממחישות משהו אמיתי או לא, כמה אפשר להסתמך על אותה ביקורת כמקור מידע אמין, האם השורה התחתונה מביעה משהו אישי באמת ? או האם היא סוג של אמירה כללית ולא ברורה ? תהיו כנים עם עצמכם ועם התוכן, לא עם איך חברים שלכם תופסים את הבלוג הזה או האחר.

תפעילו את שיקול הדעת שלכם, רק שלכם. גם בקוראיכם את הבלוג הזה. הביקורות הן שלי, רק חווית ההתנסות שלי, הן לא משקפות משהו אובייקטיבי בעולם. אתם יכולים להסכים או שלא להסכים, אבל אתם מקבלים אותי ואת הביקורות As is, ויכולים לבחור מה לעשות עם המידע שאני נותן לכם.

מקווה שמצאתם את הפוסט הזה מעניין, ואני יותר מאשמח למחשבות / דעות / רעיונות על ביקורות ציוד, אתיקה וגישה בתגובות לפוסט.