נעליים מינימליות ליום-יום/עבודה לגברים ונשים 2013

זה כבר כמה פעמים שנשאלתי לגבי נעליים מינימליות ליום יום ולעבודה, ולא רק לריצה וספורט. המעבר להנעלה מינימלית גורר בחובו בדר"כ שינוי מהותי גם בתפיסת ההנעלה הכוללת, ולא רק בזו של ריצה. בעוד שהמבחר של הנעלה מינימילית לריצה ופעילות ספורטיבית הוא יחסית סביר, המבחר של הנעלה מינימלית ליום יום הוא קצת יותר מאתגר.. הרבה יותר מאתגר..

כמובן שיש הבדל בין מי שיכול לנעול נעלי ספורט לעבודה שלו (ואז יש לו מבחר רחב), לבין מי שצריך להגיע לעבודה עם חליפה (ואז בחירת הנעלה מינימלית נהייה אתגר גדול מאד).

בפוסט הזה אשתדל לסקור לכם את האפשרויות העיקריות המוכרות של הנעלה מינימלית ליום יום שיש לשוק להציע לגברים ולנשים (כן גם לנשים).

אז מה אנחנו בעצם מחפשים בהנעלה של היום יום ? את אותן תכונות בדיוק שחיפשנו בנעלי הריצה שלנו: דרופ מופחת עד אפסי, סוליה דקה, גמישה ותא בהונות גדול ורחב ולאפשר פריסת כף רגל מלאה. אפס תמיכה, מינימום הגנה, מקסימום תחושת קרקע.

אמנם בהליכה ובעמידה יש עומס שונה לחלוטין מהעומס של ריצה, אבל כמובן חשוב לפתוח במילת האזהרה הרגילה שגם מעבר להנעלה מינימלית ביום יום דורש הסתגלות וזמן. חשיפת הרגליים לעמידה ממושכת או הליכה ממושכת על "פלטפורמה" רזה ודקה או כמעט יחפה חושף את הגוף, וכל מערכת היציבה לעומסים חדשים, בעיקר למי שיורד מנעליים עם הגבהה, נעלי עקב ונעלי עסקים לגברים שהן גרועות כמעט כמו נעלים העקב של הנשים (הגבהה של 2 ס"מ, קשיחות, עבות, צרות).

בזמן שבשוק הריצה הגיבו מהר לדרישה, בשוק הקז'ואל, לא רק שלא מיהרו, בשוק הזה עוד בכלל לא מבינים מה העניין, ועדיין פלח השוק שמתעניין בהנעלה מינימלית ליום יום הוא קטן באופן יחסי, מכדי שהגדולים ישקיעו בו זמן ומשאבים. זה אומר שהמבחר לא גדול, וצריך לדוג את הדגמים הרלוונטיים בפינצטה.

כמובן, שלא חייבים ללכת ולחפש רק חברות שמייצרות באופן מובהק הנעלה מינימלית. מה שחשוב הוא התכונות שאנחנו מחפשים בנעל, ולווא דווקא השם והמיתוג.

Patagonia

אני מתחיל דווקא עם חברה שלא כל כך מזוהה עם הנעלה מינימלית, על אף שבשנתיים האחרונות היא מנסה לעשות כניסה עם נעלי ה Fore Runner שלה.

ל Patagonia יש ליין של נעלי קז'ואל בעלי סוליה שטוחה למדי שמזכירה את הדגמים של VivoBarefoot.

נחשפתי לזוג הזה, לפני הרבה זמן. מדובר בנעלי עור בעלי סוליה שטוחה, ומדרס פנימי מכובד שניתן להוצאה. לנעליים האלה קוראים Loulu.  לדגם שאתם רואים מתחת קוראים Pau,והוא הגרסא ללא שרוכים.

אגב, יש גם דגמי נשים בסדרה הזאת, אבל הם כל כך מכוערים ולא אטרקטיביים בעיני, שלא טרחתי לסקור אותם בכלל.

בכל מקרה, מדובר בנעל מינימלית לכל דבר ועניין, בעיקר אם מוציאים ממנה את המדרס. לסוליית הנעל  עצמה אין ולו מילימטר אחד של דרופ. יחד עם זאת, למדרס שאיתו היא מגיעה יש 7 מ"מ דרופ, וחתיכת פלסטיק. הוציאו אותו והרי לכם נעל מינימלית של ממש. יחד עם זאת, כדאי למלא את החלל עם מדרס שטוח אחר, כי המדרס הפנימי הוא גדול ומרשים ומשאיר הרבה חלל ריק, הרבה יותר ממה שאתם צריכים.

יחד עם זאת, אם אתם לא מחפשים מינימליזם אגרסיבי, אתם יכולים להשאר עם המדרס, ולהסיר אותו כשתהיו "מוכנים" לכך.

הנעליים יפיפיות, והגיעו בקופסא יפה לא פחות. מה שכן, אלה נעליים עם תג מחיר גבוה במיוחד של 140$. כמו שאתם מכירים אותי כבר היטב, אני בחיים לא קונה נעליים בסכומים האלה, ומצאתי זוג בסייל ב 72$ וחטפתי אותו. המידה ? כמו שהאמריקאים אומרים True to Size. תא בהונות ענק, מראה מאד אסתטי ומתאים לגמרי לחליפה. זה זוג הנעליים הכי אלגנטי שנתקלתי בו כרגע, למעט ה Primal שאגיע אליה בהמשך.

אני עוד אולי אעשה סקירה יותר מקיפה על הזוג כאשר ארגיש שעברתי איתו מספיק זמן ויש לי משהו נוסף להגיד עליו, בנתיים אני מאד מאד מרוצה מהם. בהחלט אופציה ראויה.

New Balance

מתחת לסדרת ה Minimus של ניו-באלאנס מסתתרים כמה וכמה דגמים שבהחלט עונים על ההגדרה נעל ראויה שעוברת ליום יום, ולא רק נעל סופרטיבית.  קצת קשה לעקוב אחרי הליין של ניו-באלאנס והמגוון המצד אחד גדול ומצד שני מבלבל שלהם.

אצל הגברים, מדובר למעשה בגרסאות של נעלי הריצה MT10/MT20 בעלי חלק עליון מעור או סינטטי בעלי מראה יום יומי. הם בעלי אותה סוליית ויבראם של נעלי ריצת השטח עצמם. אם תחפשו אותם באי-ביי תמצאו אותם בדרך כלל תחת השמות MR20/MR10 , MO10/MO20 או אצל הנשים WR10/WR20  וכו…

אלה דגמים שקצת עברו מתחת לרדר של הרבה אנשים. יחד עם זאת, מדובר בגרסאות, טובות למדי בסה"כ, של נעליים מינימליות עם דרופ של 4 מ"מ, גמישות ובהחלט עוברות את הג'ינס וחולצה של עובד משרדי ממוצע שלא צריך חליפה או משהו אלגנטי מדי. בעיקר מפריע הסמל הבולט והגדול של ניו-באלאנס בכל מקום למישהו שצריך משהו יותר סולידי. חוץ מזה, בהחלט נעל סבירה.

אצל הנשים יש מעט יותר מבחר ודגמי סירה או Mary Jane קלאסיים כמו אלה שקניתי לאשתי בתמונה מתחת, שנקראים Minimus Life. אגב, יש לסדרה הזאת גם גרסא גברית, מכוערת וספורטיבית למדי, שלטעמי לא מתאימה למשרד.

מדובר בדגם שטוח לחלוטין, עם סולייה דקה ונעימה, חלק עליון אוורירי, סינטטי וקל לניקוי. נעל קיץ אידיאלית ומעולה. חבל מאד שאין משהו בסגנון גם לגברים. הליין הזה גם שינה צבעים כמה וכמה פעמים וכיום באתר של ניו-באלאנס אפשר למצוא שלושה צבעים בלבד. באיביי ובאתרים אחרים עוד אפשר למצוא שאריות כמו הדגם הנ"ל בצבע סגול. נעל מומלצת מאד לנשים

באופן כללי, ניו-באלאנס לא עושה משהו מרתק במיוחד, ומשחררת דגמים בקצב מסחרר וקשה למעקב, אבל פה ושם מסתתרות פנינות ובעיקר מחיר זול במיוחד. שווה לבדוק את ה Outlet של ג'ו לדגמים כאלה במחירים מצוינים של 40-50$ ודומיהם. עסקה ללא תחרות ותמורה בהחלט לא רעה לכסף למי שצריך נעל יום יום סבירה, לא אלגנטית מדי, אבל בהחלט עוברת מנעד רחב של מקומות עבודה.

המידות של ניו-באלאנס הן  True to Size, כלומר מידת נעלי הספורט שלכם (האמריקאית) היא קנה מידה סביר להתאמת המידה שלכם בדגמים של ניו-באלאנס, שבהחלט נמצאים על הצד היותר ספורטיבי של הסקאלה באופי, במראה ובהתאמה.

Merrell

מרל, כמו שכבר נכתב בבלוג הזה בעבר לא מעט פעמים, היא מבין החלוצות מבין החברות הגדולות בהנעלה מינימלית. הליינים שלהם מהיום הראשון היו טובים ובאיכות גבוה למדי, והוציאו לשוק מוצרים בשלים ביותר.

יחד עם זאת, גם אצל מרל ליינים מתחלפים יחסית מהר, כנ"ל מלאים ומה שאתם רואים היום הוא לא מה שיהיה מחר. הנעל בתמונה מעל היא ה Merrell Tough Glove שהייתה גרסאת הקז'ואל של נעל הריצה Trail Glove. אותה סוליית ויבראם בדיוק כמו דגמי השטח ושאר הדגמים, רק חלק עליון מעור חום/שחור ומראה יותר אלגנטי.

סקרתי את הנעל במסגרת סקירת נעלי מרל שהיו ברשותי. הנעליים האלה שמשו אותי מעט יותר משנה. למי שאוהב את הנעליים המינימליות של מרל ומכיר את סדרת ה Glove, מייד יצליח להתחבר אליהם. יחד עם זאת, לנעל יש מראה מעט של נעל באולינג, בעיקר במידה 48. בזמנו, קניתי אותן כיוון שפשוט לא היו הרבה אפשרויות, והאמת שקיבלתי עליהן פידבקים חיוביים מאד גם בביגוד רגיל וגם בביגוד עסקי למדי ובנסיעות עסקים לחו"ל. הן "עברו" היטב את קריטריון המראה העסקי, על אף שהן לא בעלות מראה קלאסי.

בנתיים הנעליים האלה יצאו מהליין והחליפו אותן סדרת ה Life של מרל, שנראה מעט פחות "עסקית" והרבה יותר קז'ואל ניו-יורקי מגניב שכזה, לפי הפרשנות של המעצבים של מרל (שבדרך כלל יש לי הרבה הרבה הערכה כלפיהם).

בסדרת ה Glove נשאר הדגם הנ"ל שהוא סוג של מוטציה של ה Trail החדשים וה Tough הקודמים. זה בהחלט ניראת נעל שעוברת משרד היי-טק סטנדרטי, אבל למראה עסקי לא הייתי לוקח אותה. ברקי הנייקי ההפוכים בצד נותנים לה מראה קז'ואלי מדי, ולא חלק כמו שמתבקש מנעל יותר רשמית. בנוסף, קחו בחשבון שלסדרת ה Glove יש את ה Snug feeling העוטף שהוא לא מתאים לכל אחד, ואולי גם פחות מתאים לנעל עבודה. אישית אני מעדיף נעל יותר משוחררת ורחבה.

בגזרת הנשים יש גם את סדרת ה Life. באופן כללי, הדרך הקלה לייצר נעל מינימלית לנשים היא לעשות נעל "בלט" / נעל סירה שכזו שטוחה, ודקה. זה פתרון קל, אפילו קל מדי בעיני. ואכן, יש למרל דגמים כמו הדגם הנ"ל אבל הם חסרי מעוף ואטרקטיביות, בעיני. הייתי רוצה ומצפה שחברות שעושות נעליים מינימליות ייעודיות יתנו לנשים מבחר יותר ראוי של נעליים מינימליות חוץ מנעלי הסירה שיש להרבה חברות. הנעליים של ניו-באלאנס, למשל, מדברות אלי יותר מאלה, ומראות יותר מעוף ויצירתיות. מצד אחד, מבחר נעלי הסירה נותנים לנשים המון אפשרויות, לא רק של חברות מינימליות ייעודיות, ומצד שני, לפעמים צריך גיוון והדוגמא תגיע מייד.

דגם אחד של נשים שכן דיבר אלי ולא הספקנו למצוא אותו במבצע ולקנות בחורף הקודם הוא המגף הנ"ל לנשים. מדובר במגף מינימלי עם סוליית ויבראם ומעטפת סינטטית לחלוטין. כן כן, הנעל הזאת היא Vegan לחלוטין וככזאת אטרקטיבית בעיני הרבה יותר. יחד עם זאת יש עליה תג מחיר של 125$ וסיילים אין הרבה, מה שאומר שהדגם כנראה מוצלח מאד. 125$ הוא לא תג מחיר מטורף לזוג מגפיים כמו שנשות ישראל יודעות היטב.. יחד עם זאת, עם משלוח זה כבר יצא סכום שלא התחשק לנו להוציא ולהמר עם מידה. כמובן שאי אפשר ואין סיכוי לראות את היבואן מביא אותן לארץ. אין לו מושג מה זה.

לסיכום, הליין של מרל, בהחלט יש כמה דגמים מעניינים וראויים אבל מרל בהחלט יכולה להרחיב ולהשתפר בליין הקז'ואלי והעסקי. יחד עם זאת, כנראה שזה פלח שוק לא גדול, שלא שווה עדיין להשקיע בו, ומרל מתרכז, ובמידה סבירה של צדק, בליין הספורטיבי המצליח שלה.

VivoBarefoot

Vivobarefoot היא לא רק החלוצה, אלא גם המובילה בהנעלה מינימלית ליום יום. היא ללא ספק הייתה כאן לפני הגדולות ועדיין נותנת את הטון במבחר והדגמים.

בגזרת הגברים יש מבחר רחב, והוצאתי לכם העתק מסך מהיר של סדרות הגברים והנשים כדי שתראו את המבחר. הדגם המוכר, המבוקש והיפה ביותר שלהם לגברים הוא כמובן ה Ra. נעל עור עיסקית כמעט קלאסית שבהחלט יכולה לעבור חליפה בדגם השחור (זאת שבפתיחת הפוסט ובתמונה מעל)

אחד הדברים שלי אישית מפריעים בעיצוב, הוא שבנעליים חומות, להרבה חברות יש הרגל מגונה להצמיד סוליה בצבע חום בהיר, שהופכת את הנעל ללא מתאימה לחליפה. בזמן שהנעל השחורה, היא שחורה משחור, אני מעדיף חום נייטרלי שהולך עם מגוון יותר רחב של צבעי מכנסיים וחגורות. ירידה לפרטים, אבל חשוב לי בבחירה של נעליים שיתאימו למגוון רחב של הלבשה, שאני צריך ללבוש בעבודה מחליפות ועד סתם הליכה למשרד של לקוח בארץ, שאני יכול להתלבש כמו עובד היי-טק ממוצע.

אצל הנשים, כבר בהחלט יש עם מה "לעבוד". לא רק דגמי סירה, גם דגמי Mary Jane (שלמי שלא יודע במה מדובר, תסתכלו על הצורה של ה Kali, מדובר בסגנון של סירה עם קצה לא משונן ורצועה סוגרת על גב כף הרגל). Vivo לקחה את העניין צעד קדימה ומציע גם מגפיים בצבעים שונים וגבהים שונים שבהחלט נותן למינימליסטיות שביננו אופציות טובות וראויות.

איפה הקאטץ' ? מי שקרא בעבר את הסקירות שלי עליהם כבר מכיר את הבעיות והטענות שיש לי כלפי החברה הזאת. החל ממחירים יקרים מאד ל MSRP (מחירי מדף) לצד סיילים אכזריים, מידות לא אחידות, ולעיתים גם עיצובים מעט מוזרים ודגמים לא ברורים.

יחד עם זאת, עוד לא התנסתי בליין הקז'ואלי שלהם בעיקר מהסיבה שלא מצאתי מבצע ראוי שמצדיק את ההימור שבהזמנה של נעליים כאלה יקרות ולטעות במחיר.

אני לא יכול לתת הרבה פרטים, אבל קיים סיכוי סביר שתקופה הלא מאד רחוקה תראו אותם בארץ (ולא, אין לי שום קשר לעניין), ובמידה ואכן תהיה אפשרות למדוד אותן בארץ, ולקנות אותן ארץ, זאת בהחלט תהיה אפשרות ראויה, רק קחו בחשבון שתג המחיר לא יהיה זול.

Vivo נותנת מענה יפה בליין שלה, אבל קשה לפגוע בלי למדוד וקשה למצוא מחיר טוב. שילוב של הדברים האלה גרם לכך שעד היום לא התנסתי בזוג קז'ואל שלהם, וזה בהחלט צריך להגיד לכם משהו. עוד לא מצאתי את התנאים הנכונים של סיכון במידה, מחיר, התאמה של סגנון הנעל וכדאיות כדי לעשות כזאת קניה. VivoBarefoot  הכניסו את shoefitr לאתר שלהם, על אף שהוא עוד לא תומך בכל הדגמים, וזה בהחלט מתחיל לעשות קיצור דרך בעניין התאמת המידה, אבל שעת הכושר עוד לא הגיעה.

Lems Shoes

Lems , שהיו Leming, שהיו Stem הם חברה קטנה של שני אנשים (בערך) שמייצרת נעליים מינימליות קז'ואליות למגוון די רחב של שימושי יום יום.

סקרתי את הנעליים לפני שנה, ובהחלט היה (ועדיין) מדובר באחד הזוגות שהכי אהבתי ואני אוהב. סדרת ה Primal לגברים ולנשים (בתמונה מעל) שלהם היא מעולה. מדובר באחד מזוגות הנעליים הכי נוחות שהיו לי, ועכשיו בגרסא 2 הן נראות עוד יותר טוב. מדובר בסדרה סינטטית לחלוטין, ולכן מתאימה גם לטבעונים שביננו, או לאלה שלא אוהבים מוצרי עור. אני חושב שמבין על הנעליים המינימליות שאני סוקר בפוסט הזה, מדובר בזוג המינימלי ביותר. מרגישים כמו גרביים ונראים כמו נעליים.

ברשותי היה זוג חום שתפקד גם כנעלי עבודה, ועל אף שהיו "גבוליים", מבחינתי, למראה העסקי (בגלל אותה סוליה בהירה), הם בהחלט היו סבירים למראה בחלק ניכר מהמצבים. מה שמשך את תשומת הלב בהן הוא תא הבהונות הענק. מצד שני, הם היו כל כך נוחים שנעלתי אותם בכל הזדמנות, חורף וקיץ.

השנה הם מרחיבים את הקו לנעלי עור יותר קלאסיות ועדיין בעלי תכונות מינימליות. דגם הגברים הנ"ל Nine-to-Five, בהחלט נראה טוב מאד, על אף ששוב הסוליה הבהירה, שהיא מאד יפה, אבל לי היא מפריעה כאשר אני אלבש מכנסיים כהים לעבודה. בהחלט מדובר בדגם שנראה מצוין והוא מינימלי בכל קנה מידה. בנוסף יש עוד שני דגמים יותר "אגרסיביים" של מגף ונעל שדומה למוקסינים שאפשר לראות באתר שלהם.

גם בגזרת הנשים אפשר לראות תנועה ודגמי ה Sweet Jane (פרפרזה על מארי ג'יין הקלאסיים), נראים בהחלט כמו גרסא עדכנית, מינימלית ואסתטית של הדגם הקלאסי. אני חושב שנשים יאהבו את הדגם הזה, הוא נראה טוב בעיני ובהחלט יכול לעבור למגוון רחב של מצבים, על אף שבהחלט ניכרת בסוליה שלו הנגיעה הספורטיבית והפחות מעודנת כמו בנעלי בלט/סירה.

ומה בכל זאת ? מי שעקב אחרי הפיד הפייסבוקי של הבלוג יודע שהייתה לנו אפיזודה עם החברה הקטנה הזאת, שהחליטה באופן חד צדדי ולא ברור להפסיק לשלוח לישראל. תהליך שבאופן מובהק הייתה מעורבת בו פוליטיקה שלכלכה מעט את ההרגשה הנייטרלית של מסחר, ולאחר דין ודברים של כמה ימים, הם חידשו את המשלוחים לישראל, אבל עם טעם מר, לפחות אצלי..

אני חושב שהם עושים משהו מעניין, ראוי וטוב.. המחירים בסה"כ, סבירים ועל אף שאין להשיג אותם בארץ הם True to Size, וצריך לפעול בבחירת מידה לפי ההנחיות באתר. בנעליים מסוג זה סטיית הטעות היא לא גדולה, כי הנעליים בעלי תא בהונות גדול ממילא, ככה שסכנה בבחירת מידה לא נכונה היא לא ענקית אלא אם כן טעיתם במידה/שתיים שלמות.

הייתה לי איזו החלטה עקרונית לא לקנות מהם יותר בגלל אותה אפיזודה, לא בגלל פוליטיקה, אלא פשוט בגלל טעם רע, שבמסחר אתה רוצה להרגיש שיש שני צדדים שרוצים לסחור, והרגשתי שלא רוצים אותי כלקוח, וזה אמר לי לחפש אלטרנטיבות.

מודה, יש לי התלבטות אם לשים "עקרונות בצד", לקבל את התיקון שלהם ולחזור ליחסי מסחר "תקינים" ולקנות את הזוג הבא שלי מהם, שמאד מתחשק לי (Nine to Five), אבל לא גמלתי בליבי אם לעשות זאת.

יחד עם זאת, אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהם בהחלט עושים עבודה טובה, לא כולם חייבים להרגיש כמוניֿ, והם מוציאים דגמים מעניינים, מינימליים ממש, טובים וראויים לגברים ולנשים. דגמי המגף אגרסיביים מדי לטעמי, אבל גם ה  Sweet Jane וגם ה Nine to Five הם נעליים שיכולות בשקט בשקט לעבור 70% מקומות העבודה והלבשת יום יום, בלי להרגיש שאתה נועל משהו מוזר.

Altum Shoes

מדובר באחד משני נסיונות לייצר נעל עסקית מינימלית מקצה לקצה, בלי "ליד", מספיק קרוב וכאלה. נעל שניראת עסקית, מרגישה עסקית, פשוט כזאת מינימלית לגמרי ומיוצרת בארה"ב.

Altum Shoes גייסו כסף ב Kick Starter בשביל להרים את האופרציה הראשונית, ולמעשה אין להם עוד אתר אינטרנט אפילו.

זה נראה בהחלט כיוון מעניין לנעל עסקים, על אף שאפשר בהחלט לראות מהתמונות שהמוצר לא מלוטש ועוד דורש עבודה רבה. הסוליה ניראת דקה וחתוכה בצורה חובבנית, הייתי מצפה מנעל רשמית שכזו להיות מעט יותר אלגנטית באיזור העקב למשל.

הסוליה היא סוליית ויבראם דקה וגמישה, ובהחלט זה נראה כיוון מעניין, ככל הנראה צריך לתת להם עוד זמן להתבשל ולמוצר להתבגר מעט. הכיוון נראה חיובי בהחלט.

מה שלי מפריע הוא המראה הרזה מדי, שלא מתאים לעולם השמרני (עדיין) של לבוש עסקי, הנעל צריכה לטעמי, לפחות ויזואלי, להכיל "יותר". משהו בקווים האופקיים מדי וארוכים מדי נותנים תחושה מוזרה. עוד לא הצלחתי לפתח חיבה למראה שלהם.

Primal Professional

Primal Professional הוא הנסיון האמיתי הראשון לעשות נעל עסקית מינימלית של ממש; מה שקוראים בעגה של יצרני הנעליים נעלי אוקספורד. נעל אוקספורד היא נעל חליפה קלאסית, עם "עקב", סוליה קשיחה, מראה שחור, מעור שעוברת חליפה בקלי קלות, ומתאימה בעיקר ללבוש רשמי של ממש לאנשי עסקים ולובשי חליפות. שורשיה נטועים עמוק עשרות שנים אחורה באירלנד וסקוטלנד דווקא.

מדובר בבחור בשם המעניין  Mountain (הר) שהחליט לעשות זאת וגייס את הכסף הראשוני ב Kick Starter

משם הוא ממשיך לייצור Dress Shoe מינימלית אמיתית שניראת כמו נעל אוקספורד רגילה. התרגיל, הוא שיש עקב ויזואלי מבחוץ בזמן שבפנים יש "אמבטיה" שכזו בסוליה, ולמעשה מדובר בסוליה מינימלית רגילה לכל דבר. מדובר בתרגיל של אשליה אופטית מתחכם שמצליח להשיג את שתי המטרות, מראה "רגיל" עם תכונות מינימליות.

זהו בהחלט אתגר מעניין ותג מחיר מעניין גם כן של 300$ לזוג נעליים. לא מחיר בשמיים למי שמכיר את המחירים של נעלי אוקספורד של המותגים הבינוניים (וזו לא מילת גנאי..) . אלה טווחי המחירים, ובהחלט זה לא מכוון לקהל העממי, אלא לקהל העסקי המינימלי (הקטן, שאולי יגדל בעתיד).

מי שחייב אבל ממש חייב נעל לחליפה קלאסית ורוצה (ובמידה רבה של צדק) לדבוק בעקרונות המינימליים, כנראה שיהיה מדובר בהשקעה ראויה והנכונה ביותר מבחינתו. כמובן, שאני מסתייג מהעובדה שגם הוא נמצא עוד בשלב ההקמה, ושווה לחכות מעט ולראות ביקורות ראשונות של הנעל הסופית ולא אבות טיפוס, לפני שנכנסים להשקעה כל כך גדולה.

סיכומים

לא קל.. לא קל להיות מינימליסט בהנעלה, ועוד יותר לא קל להיות מינימליסט שרוצה לנעול מינימלי גם ביום יום / עבודה וגם להראות "כאחד האדם" ולא כאילו כפות הרגליים שלו הם סוג של שיבוט של משהו אחר.ֿ

בתור אחד שכן עוקב אחרי האפשרויות, אני מוכרח להגיד ש 2013 בהחלט מחייכת הרבה יותר למינימליסטים מאשר 2010-2011 שבהן היה פשוט וואקום מוחלט בקטגוריה הזאת. האפשרויות גדלות וכמובן שבנוסף לחברות שמייצרות דגמים מנימליים מובהקים ממותגים וייעודיים אפשר גם למצוא בהרבה , חברות ודגמים שעונים על חלק ניכר מהדרישות של מינימליסטים (שטוח/גמיש/דק ורחב), ולא חייבים מותג כזה או אחר. זה בעיקר נכון לנעלי נשים, ובעיקר לנעלי קיץ שהן תמיד קלילות ודקות יחסית, ולגזרות המוקסינים למיניהם לגברים כמו SoftStar או Sonuk ודומיהם. לא כוס התה שלי, אבל אפשרות למי שרוצה.

התמחור בקטגוריה הייעודית הזאת הוא על הצד הגבוה של הסקאלה יחסית באיזורי ה 100-150$ לרוב הדגמים, כאשר יש קיצונים כמו ה Primal ומצד שני יש הזדמנויות מצוינות כמו החיסולים של ניו-באלאנס. חשוב לאפיין בעיקר מה אתם צריכים ומה עונה לקריטריונים האסתטיים ושל מקום העבודה שלכם ולבחור בהתאם. כמובן, שמי שיכול לנעול נעלי ספורט לעבודה, עומד לרשותו מבחר אדיר של נעליים של כל דגמי הספורט גם כן. המשרדיים שביננו, צריכים להתמודד עם המבחר היותר מצומצם.

יחד עם זאת, בהחלט יש סיבות לאופטימיות. חברות כמו Lems וחברות נישה ובוטיק כמו Altum ו Primal מגדירות מחדש את האפשרויות ומרחיבות את המגוון לגברים בעיקר. אני חושב שנראה עוד אפשרויות, ואני חושב שהפופולאריות שלהן תעלה, גם בגלל מודעות, וגם בגלל שפשוט מדובר בנעליים טובות (בעיקר ה Lems).

אני חוזר לפתיחה שבה כתבתי שגם מעבר להנעלה מינימלית ביום יום צריך להיות "מוגש" לגוף בצורה מדודה ומתונה. עומס גדול מדי יכול לגרום לפציעות גם עבור מי שלא יוצא ל 10 ק"מ כל בוקר. חשוב להתחיל בשילוב של פרקי זמן קצרים, ולהתחיל לאט לאט להוסיף תוך כדי שימת לב לכאבים (אם יש) וטיפול בהם ובמקורם.

אני מקווה שהסקירה הזאת עוזרת לכם לעשות קצת סדר באפשרויות, שעומדות לרשותכם. כמובן שאין להשיג כמעט אף אחד מהדגמים הנ"ל בארץ, ותצטרכו לעשות את השיקולים של ההזמנה מחו"ל והתאמת מידה בהתאם.

עבודה נינוחה.

רן