דע את האויב – איך ניצחתי את ה Plantar Fasciitis – חלק שני

Know_your_enemy

אחרי הפוסט הקודם ,שבו נתתי איזשהי הקדמה למה שאני אכתוב בפוסט הזה, ואולי בעוד פוסט או שניים נוספים, ישבתי וחשבתי איך בכלל אני מסכם לכם את כל הסיפור הזה. הרי אתם כבר וודאי מבינים שאחרי כמעט שנה של התעסקות (יש יאמרו אובססיבית) בפציעה הזאת וברצון לחזור לרוץֿ, תהליך התובנות וההבנות לא היה לינארי לאורך ציר הזמן.

כלומר, לא הייתה תוכנית פעולה מסודרת וסדורה להתמודדות עם הפציעה, וגם לא הבנתי את מכלול הגורמים שעשויים לגרום לכאבים בעקב. ההבנות, הגילויים והתובנות התגבשו כמו חלקים בפאזל לאט לאט.

מה שאני אנסה לעשות בפוסט הזה, הוא לנסות לתת לכם להינות מתהליך הרכבת הפאזל שלי, ככה שבמידה ואתם אכן סובלים מכאב בעקב, בקשת או בעקב ובקשת, תוכלו לנסות בצורה מעט יותר מתודית לאפיין את הפציעה שלכם, ואולי גם את הנסיונות להתמודד איתה על השיטות השונות שישנן.

זה יהיה פוסט על המה,על הזיהוי, על כיצד הבנתי יותר טוב את המכלול ופחות על האיך שאותו כנראה אשמור לפוסט הבא מפאת אורך רוח ולא לעייף את הקורא הממוצע.

light bulb

במהלך הפוסט תתקלו ב נורות, אלה "עצות" שעולות לי בראש תוך כדי כתיבה. דיסקליימר כמובן, שאלה עצות על בסיס הנסיון שלי, הידע שצברתי, והידע שאני חולק איתכם כאן. אתם יכולים לבחור להעזר בהן על אחריותכם האישית כמובן. אני מאד שלם איתן.

בנוסף, כבר נתקלתי בפורומים שונים, בפיזיותרפיסטים ועוד כאלה מהספקטרום הטיפולי שכמובן מייד קפצו וייקפצו על הדברים שלי, ואולי חלקם יסתרו אותם, חלקם יגידיו למה זה נכון/לא נכון/נכון חלקית, חלקם ישתמשו במילים גבוהות ומשפטים מפוצצים, שגורמים לקורא שלא מבין מספיק (כוחו של הידע, זכרו), לערער את בטחונו. אז קודם כל, בטחון מעורער זה דבר חיובי, כי הוא גורם לך לבדוק את ההנחות שלך ואת הידע שלך ושל הצד השני. מצד שני, מנסיוני הדל, כבר נתקלתי שמאחורי מילים גדולות ומפוצצות לא תמיד נמצא ידען/נית גדולה ובטח שלא בהכרח המזור לפתרון הפציעה שלכם. אין זו קריאת תיגר על המטפלים באשר הם, יש מטפלים נהדרים ויש גם לא מעט בינוניים, לצערנו. יש כאלה שמתבטאים מעולה במדיה האינטרנטית ובמציאות פנים-אל-פנים זה משהו אחר לגמרי.  ובכלל, אני ממליץ לכם להזהר מאלה שנותנים לכם אנליזה באינטרנט. אז אני מתאר לעצמי שלפוסט הזה יהיו כל מיני תגובות שונות ומשונות, ולכן זה בסדר להטיל ספק גם בדברי וגם בדבריהם ולבדוק בעצמכם. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, הידע שלכם הוא הכוח שלכם.

plantar-fascia

אם תלכו ותעשו גוגל על Plantar Fasciitis, תקבלו אוסף כמעט אין סופי של מאמרים / דעות והגדרות. זה באמת מאד מבלבל.. אבל איך בכלל הגעתי למונח הזה ולחפש דווקא אותו.

הרי כשהתחילו לי כאבים, אי שם בראשית שנת 2012, הם בכלל לא היו בעקב, והם בכלל לא היו "משמעותיים" (או יותר נכון לא הייתי מודע לאותות האזהרה).

יש כמה פציעות ריצה נפוצות בהן ה- Plantar Fasciitis  (ומייד נתייחס לדורבן שבחבורה), Runners Knee (ברך הרצים), ITB ועוד..   ובכלל, רובנו שנפצע בעבר פציעה משמעותית ולא "פציעה מתפתחת", בדרך כלל מייחס לה הופעה פתאומית וטיפול חד ומיידי מעדות ה "Break Fix". סובבתי קרסול, עכשיו אני נח, הקרסול מחלים, חזרתי לפעילות.

מודה ומתוודה, לא הכרתי את הפציעות המזדחלות. אלה שבערמומיות עושות את דרכן לרקמות שלנו ומתיישבות להן, מודחקות אל אחורי הקושי שלנו בדחיית סיפוקים עד שאי אפשר יותר להתעלם מהן.

ולכן, כשהתחילו לי כאבים עמומים באיזור הקשת בכף הרגל, בכלל לא ידעתי למה לייחס אותם. ההבנה שלי במעבר להנעלה מינימלית הייתה בעיקר קשורה לטכניקה, להגבהה, עובי סוליה ונחיתה על החלק הקדמי של כף הרגל. זה לא שלא נחשפתי לחומרים שמדברים על חיזוק הכף רגל, אבל כלום לא ממש ממש כאב, ולכן התרכזתי במקומות שהיה יותר קל ונוח להתרכז. לא ידעתי מה זה פסייה, ומה זאת הפסייה הפלנטרית, איך כל זה מתקשר אם בכלל לכאבים שלי וכו..

ולכן חיכיתי, המשכתי לרוץ והמשכתי להגביר, מתוך מחשבה שהכאב הקטן הזה שלא ממש הציק לי יותר מדי יחלוף מעצמו. ואכן הוא קצת חלף. בעיקר בימים שבהם לא רצתי. זו הייתה תקופה שבה שילבתי נעליים מינימליות בריצות ארוכות של 10 ק"מ.באותו זמן היו לי מספר מקרים בודדים שהלכתי עם נעליים עם הגבהה ופתאום הרגשתי איזה עיקצוץ קטן בעקב. לא כזה שידליק לי נורה (על אף שהיה צריך..)

metatarsalgia

אלא שאז החלו כאבים בכרית כף הרגל; וכאן הם כבר התחילו להיות יותר משמעותיים. בעיקר כמה שעות אחרי ריצה. כאבים מורגשים עד כדי כך שהתחלתי לחשוב שצריך לבדוק את זה.

בעקבות היכרות עם פציעה של חבר, החשד הראשון והתמים שלי נפל על מטטרסלגיה, שזו בעצם מילת עירבול לכאבים בכרית כף הרגל. מטטרסל = איזור עצמות המסרק של כף הרגל, לגיה = כאבים. כאן התייעצתי עם שחר קליין, אולטראיסט ואיש הבירה שלנו, ותיק ומנוסה שסבל מבעיה דומה. בגדול, מדובר בשקיעה של עצמות המטטרסל בכף הרגל שיוצרת כאב מוגבר ורגישות באיזורים האלה.

למען הסר ספק, הלכתי לאורטופד. לא אציין שם, מיקום, מין וכו, אלא רק אציין שמדובר במישהו מאד מוכר, שהומלץ לי על ידי אנשים שאני סומך עליהם. מלכתחילה, ידעתי שאורטופד כנראה שלא יאהב את הגישה המינימליסטית, ולכן העדפתי לנסות להגיע למקום יחסית ידידותי דרך חברים.

באותו יום לא רצתי ולא כאב לי כלום. למעשה הגעתי נטול כאבים לחלוטין. חצי שעה בדיקה קלינית כשכלום לא כואב לי באותו הרגע והממצא של האורטופד: "יש לך דורבן". כמעט נפלתי ממיטת הטיפולים. כבר קראתי על זה קצת, וידעתי שאין לי כאבים בעקב (חוץ מאלה שהתעלמתי מהם וציינתי מעל :-)) כשאני מגיע עם טענה על כאבים בשורש האצבעות, לא כואב לי כלום, והאורטופד טוען שבכלל יש לי דורבן בעקב.

אז בואו נעשה רגע סדר בדברים, כיוון שכבר היו לי כמה תגובות כאלה לפוסט הקודם בסדרה.

אשתמש בהגדרה יפה שמצאתי במאמר שאקשר אליו בהמשך:

plantar_fascia

פלנטר פשיאטיס (Plantar Fasciitis) היא רקמת החיבור העבה שיוצאת מבסיס העקב, לעצמות של קדמת כף הרגל. באופן קולקטיבי, עם חלק הרגל הפנימי ושרירי קרסול, היא תומכת בקשת של כף הרגל ומסייעת בהעברת אנרגיה מקדמת כף הרגל לחלקה האחורי, הקרסול, ומעלה .

הרקמה הזאת קשיחה וצפופה מאד. יש לה תפקיד מאד מרכזי בנשיאת משקל הגוף, ויש לה אלסטיות מאד מאד נמוכה (2% מתיחה).

על פי הגדרה, במובן מילולי באמת, fasciitis הוא דלקת פעילה של רקמה. אך האם כאבים בעקב הם plantar fasciitis תמיד? במובן קליני, לא כל אחד עם כאב או כאב כרוני בעקב סובל מדלקת, ולא כל כאב בעקב הוא דלקתי, על אחת כמה וכמה אם הוא כרוני.

יחד עם זאת, Plantar Fasciitis, הוא מונח שמשמש רבים לתת את הכינוי הכללי לכאבים כרוניים בעקב.

dorban

דורבן (Heel Spur) לעומת זאת, הוא חיה אחרת לגמרי. קשורה לעיתים, אבל אחרת. לא רק שיש לו שם שונה ותיאור קליני ורפואי שונה לחלוטין הוא גם לא בהכרח קשור לכאבים בעקב, לתופעה ולפציעה עליה אנחנו מדברים.

דורבן הוא אינו הפציעה של הכאב באיזור העקב. דרבן הוא בליטה בעצם באיזור העקב שניראת כמו קוץ קטן ומכאן שמה, ורואים אותה רק בסריקת אולטרסאונד, רנטגן / מערכות דימות.

* יש כאלה שסובלים מכאב כרוני בעקב ואין להם ולו דורבן קטן אחד.

* יש כאלה שלא סובלים מכאב כרוני כלל, ופתאום בצילום מגלים שיש להם דורבן שלא ידעו עליו והם חיים איתו שנים בשלום ובשלווה.

* יש כאלה שסובלים מכאב בעקב וגם מגלים אצלם דורבן ויכול להיות שהוא קשור, ויכול להיות שלווא. אין שום ממצאים ברורים שמקשרים בין השניים.

וכן, יש גם כל מיני סימוכים רפואיים שמאמתים את הממצאים האלה. אני לא מתכוון להפוך את הפוסט הזה למאמר מדעי עם קישורים לכל דבר. אני כבר לא זוכר ולא מוצא את כ-ל הקישורים/דפים/מחקרים שקראתי בשנה האחרונה. מצטער. מה שחשוב לזכור, שלעיתים הדורבן קשור, שכן ברור שיש בו פוטנציאל ליצור גירוי יתר ברקמה העדינה הזאת, אבל ככלל לא מדובר באותו דבר, ולא תמיד יש קשר בין השניים.

light bulbמס' 1: כשאתם באים למטפל בין אם הוא אורטופד, או פיזיותרפיסט או מעסה או כל מטפל אחר, והוא לא יודע להבדיל בין השניים, עצה שלי, צאו כלעומת שבאתם. זה כל כך בסיסי, וכל-כך פשוט שזה מדהים אותי עד כמה בורות יש גם אצל מטפלים שונים סביב העניין הזה.

ובחזרה לאותו אורטופד. כאן, מיודענו כבר באמת התייחס לדורבן, וטען שיש לי כזה. אני שוכב על המיטה, נטול כאבים לחלוטין. כשציינתי את העניין המינימליסטי, התשובה שקיבלתי היא "זה מתאים לאפריקאים, לא לנו".  ומה הטיפול שמוצע לי :  סדרה צנועה של 12 מפגשים של אולטראסאונד ולייזר, אמבטיות קרח, מנוחה, וכמובן ללכת לעשות מדרסים אצל יצרן "שכן" בכמה מאות שקלים טובים. סה"כ החשבון : כ 3,800 ש"ח בהערכה גסה. נכון, לא כולם כאלה, זה לא נסיון לעשות סטריאוטיפיזציה של האורטופדים, יש כאלה מעולים. אבל לרוב, לפציעות המסוג הזה, אלה אם כן אלה הטובים ביותר, באמת בעלי גישה הוליסטית שחורגת מעט מהעיסוק הקלאסי היומיומי שלהם (עיסוק בטראומות משמעותיות וניתוחים), הם סוג של אובר-קיל או למעשה לא הכתובת הנכונה. שוב, כמובן תלוי הבחנה.

מבולבל כמו שהייתי, לא ידעתי מה נכון ומה לא. אבל משהו אמר לי שלא רק שאני לא מעוניין בטיפול כזה, בגישה, אלא גם להגיד תודה ולהפרד כידידים, זה לא יהיה המטפל בבעיה שלי.

Screen Shot 2013-03-29 at 2.00.12 PM

light bulb מס' 2: דורבן, חברים וחברות, הוא דבר מאד ברור מצד אחד, כשרואים אותו באמצעים הנכונים. מצד שני, אף אורטופד או פיזיותרפיסט הוא לא אמן מגע, ויודע לזהות דורבנים במישוש. אלא אם כן צמח לכם שם איזה בלוט ענק, אין שום סיכוי או יש סיכוי קטן ומזערי שהוא יוכל למשש דרבן, ולזהות שמדובר בדורבן ולא בחלק אחר של העצם. ולכן, כאשר מטפל קובע שיש לכם דורבן בלי צילום או אולטרסאונד : עצה שלי ? אחורה פנה. בעיניי זה לא רציני עד חובבני לפסוק דבר כזה בפסקנות. אלא אם כן הוא מעלה חשד, ומציע לעשות בדיקת דימות כזו או אחרת. רוצים לאמת את החשדות ? לכו תעשו צילום או אולטרסאונד, אף פעם אל תסתמכו על "ניחושים" כאלה ברמת הוודו.

עכשיו אחרי שהבדלנו בין דורבן לפלנטר פשיאטיס, הבדלה חשובה מאד בתרבות ובלשון הרצים הישראלית, בהמשך, נתייחס לעוד כמה דברים שיכולים לגרום לכאב כרוני בעקב. כאן חזרתי לחפירה האינטרנטית והתחלתי לעמוד, באמת, על ההבדל בין השניים.

כאן נעשה פאוזה קטנה ונחזור לסיפור העלילה.  אחרי אותו אורטופד, כמובן שהתחלתי/המשכתי בבליעה של חומר באינטרנט על דורבן, פלנטר פשיאטיס וכו. בנוסף, הלכתי לפיזיותרפיסט. רציתי לאזן את הגישה הרפואית עם גישה יותר הוליסטית לטיפול.

physiotherapy

הפיזיותרפיסט היה שינוי מרענן. קודם כל הוא התייחס לריצה שלי, ולא רק להבחנה הקלינית של כף הרגל. כאן גם הייתה התייחסות ראשונה למכלול שמעל כף הרגל: להלן התאומים והסולאוס. ההתייחסות נגעה בעיקר לגמישות שלהם. כיוון שבאתי בעיקר על הטענה לכאבים בכרית כף הרגל, ההבחנה עסקה בעיקר בחולשה של שרירי הכף הרגל שלי, השרירים המפרידים בין הבהונות (הנקראים בשם המרגש "השרירים המפרידים"), ובחוסר הגמישות. יצאתי עם סדרה של תרגילים קלאסיים לחיזוק כף רגל (הרמת אבנים, משיכת מגבת וכו..) ותרגילי מתיחה לסולאוס ולתאומים.

light bulb מס' 3: כשבאים לטפל בפציעת ריצה, ועוד בכזו שהיא בטווח שהוא לא ברור לאפיון צריך מטפל שיודע להסתכל על כל המכלול של החיים שלכם, וגם לשאול שאלות רלוונטיות. מי אתם, מה הרקע שלכם, כמה זמן אתם רצים, איך אתם רצים, להסתכל עליכם רצים, לשאול על נעליים, לשאול על עצימות, לשאול על פציעות קודמות. אם הדיון הזה לא מתקיים, זה בעיני דגל אזהרה. אם הוא שואל גם על תזונה, על מתח בחיים, על שעות עבודה ושינה, וגם יודע להגיד משהו אינטליגנטי בעניין ולא רק "חשוב לאכול בריא" זה עוד סימן טוב בעיני לרצינות.

ביצעתי באדיקות את התרגילים האלה במשך כמה שבועות, כשהכאב זולג לו לאט לאט מכרית כף הרגל לעקב. זולג, מגיע ומשתקע לו שם. אי שם במהלך חודש יוני אני כבר עם כאבי עקב ברורים, חדים וכואבים.

זה גם היה שלב שבו הלכתי לראשונה למעסה, ועוד כזה שמתמחה בטריגר פוינטס. ואכן, התגלו אצלי כאבים הזויים באיזור הסולאוס והתאומים. כאבים שבעבר הייתי קורא להם "שרירים תפוסים", היום אני מבין שאלה היו טריגר פוינטס דלוקים. אותו מעסה,הוא מוכשר באופן בלתי רגיל, אבל ספציפית היה בעל היכרות מוגבלת עם הפציעה והכאבים הנ"ל. בזמן ששחרור טריגר פוינטס הוא כלי אדיר שיכול למנוע סט כמעט בלתי נתפס של כאבים שאתם כלל לא יודעים שהם נובעים מטריגרים, לא מטפל עדיין בכל המכלול.

יותר מזה, עיסוי אצל מעסה פעם בשבועיים, חודש ואפילו פעם בשבוע, איננו מספיק. בעיקר כשאתה פצוע וסובל מעומס יתר. אתה צריך או לשלם המון או ללמוד לעסות את עצמך.

יש שיקבלו את הרושם בעקבות הפוסטים האחרונים שאני חושב שטריגר פוינטס פותרים כמעט את הכל. זה לא יהיה מדויק. מה שכן יהיה מדויק הוא להגיד שהגילוי של הנושא הזה, והתבונות שלי בהקשרים של כאבים שונים בגוף, בעקב ועוד כמה מקומות הם לא פחות ממהפכניים. הם שינוי את חיי מקצה לקצה. אינני חושב שזה הפתרון להכל, חלילה, אבל אצלי לפחות אני גיליתי שזה היה ועודנו מרכיב חשוב מאד בתחזוקת הגוף שלי, וכנראה משהו שאי-הבנתו וטיפולו תרם משמעותית לפציעה.

יש תגליות שקל לראות אותן בדיעבד, אבל בנקודת זמן לחבר בין מטפלים שונים, לתובנות שונות זה בעייתי עד קשה מאד.  אישית ועל בסיס נסיוני, ההמלצה על המתיחות, בלי התייחסות לטריגר פוינטס, הייתה קטליזטור להגברה ואולי אף החמרה של הכאב והפציעה. מתיחה סטטית רק העמיסה אותם, ויותר מזה,  ולדעתי החמירה את האימפקט על העקב. תרגילי החיזוק היו במקום, והם כלי "סטנדרטי" למדי לחיזוק, מן דבר ש"ברור שכדאי לעשות" אבל אין בו מן הריפוי אלא מן החיזוק. 

light bulb מס' 4: תהיו חשדניים כלפי מתיחות. לא כל מתיחה היא טובה ולא בכל תזמון, ובכלל יש הרבה ספק, כולל מחקרי, לגבי יעילות של מתיחות. וחשוב חשוב לא לבלבל בין הגמשה/תנועתיות למתיחה. בזמן שמתיחה היא פעולה יחסית סטטית על השריר (למשוך בשני הקצוות), הגמשה/תנועתיות (Mobility) היא פעולה שמגמישה את כל האיזור כולל הקצוות, המפרקים, השריר והגידים, וככזו אני מתחבר לאלה יותר היום. המכלול התנועתי מוגמש ולא רק שריר בפעולה סטטית מבודדת. זה בעיני הבדל סופר קריטי, וחשוב לתת עליו את הדעת ולהבין את ההבדלים בין תרגילים שונים, ולבדוק טוב טוב האם להשתמש בתרגיל ומתי. אישית, לא הייתי עושה שום מתיחה לשריר שיש בו טריגר פוינט דלוק. בעיני, זה מתכון לצרות.

ומצד שני, התחלתי לחבר את העובדה שהכאב בעקב קשור גם לפסיה וגם לשרירים אחרים במעלה הרגל כמו הסולאוס והתאומים. בהמשך נגלה גם את חברינו ה Tibialis Posterior ו Tibialis Anterior ועוד כמה חברים נוספים.

walls

העקב כואב. הרגשתי שהפציעה מתחילה לסגור עלי. משהו שהרגשתי שאני מטפל בו ברקע כבר צעד צעד נכבד לקדמת הבמה של חיי, במה שבה הריצה לוקחת חלק משמעותי. מצד אחד יכולתי להמשיך לרוץ, הכאב כמעט ולא היה נוכח בריצה, אם בכלל. אבל כאשר במנוחה הגיע לדרגה 2-3 כבר היה כזה שאמרתי לעצמי שאני לא רוצה לרוץ "דרך הפציעה", אלא שאני רוצה להפטר מזה כל עוד זה "קטן" יחסית. התחלתי להקטין עומסים ולהוריד ריצות, אבל במקביל התחלתי להרגיש את העקב יותר ויותר, בעיקר במנוחה, בנהיגה, וכמה שעות אחרי מאמצים של עמידה או פעילות. זה כלל נעליים עם הגבהה, בלי הגבהה, מינימליות יותר, מינימליות פחות. לא היה חוק. שום דבר לא עשה הקלה ממשית כולל להרים רגליים.

חשוב לציין שפלנטר-פשיאטיס קלאסי בדר"כ מתאפיין בכאבים חדים בעקב בצעדים הראשונים בבוקר, ואז הולך ודועך במידה מסוימת ככל שנכנסים ליום. יש בו רמות עצימות שונות, ויש גם אחוז ניכר שמדווח על כאבים נלווים בקשת, אבל כאבי הבוקר הוא דבר מאד מאד אופייני, כשמודבר בפציעה הקלאסית הזאת.

יש כאלה, כמו פיטר לארסון מ Runblogger, שבזמן שהוא סובל מהפציעה הזאת הצליח לתקתק את אחת מתקופות הריצה הטובות ביותר שלו. זו לא קריאת עידוד או אישרור לאלה מבינכם שרוצים להמשיך לתקתק ק"מרים ולא לוותר עם האימונים בגלל הפציעה. זה רק מראה שאכן יש לה הרבה פנים שונות.

מה רב היה הבלבול שלי, כשאני דווקא לא סבלתי כלל (או כמעט כלל) מכאבי בוקר. ותהיתי ביני ובין עצמי אם הפציעה שלי היא בכלל פלנטר פשיאטיס ? אולי היא משהו אחר ? ואיך בכלל אני יכול לזהות מה זה?

המאמר הזה היה אבן דרך בהבנה שלי שכאב כרוני בעקב יכול לנבוע מגורמים שונים לחלוטין. קראתי אותו בשלב כבר די מאוחר כאשר הייתי עמוק עם כאבים בעקב, בלי הבנה עדיין של מה באמת גורם לכך אצלי. הבנתי שאני סובל מכאבים בעקב, הבנתי שזה כנראה מכלול של סיבות, וכמובן שעוד לא ידעתי לפרוט אותן לפרטים השונים שיעזרו לי להחלים.

light bulb מס' 5: כאמרה הצבאית "אל תאנסו את השטח". אל תכפו על הפציעה שלכם אנליזה עצמית שלמה (או של מישהו אחר) רק בגלל מקום הכאב. בעיקר בפציעות מהסוג הזה, פציעות כאב טורדניות  ולא באמת משביתות, יש פוטנציאל למכלול של גורמים שיכול להשפיע. אם ננסה לצמצם את עצמנו להגדרה אחת קלאסית ולהתיישר לפיה יכול להיות שנפספס משהו מאד חשוב שיגרום לנו או לא להחלים , להחמיר או יותר גרוע, לפציעה לחזור כשאנחנו הכי לא מצפים לה.

action_plan

כיוון שהכאב התרכז בעקב, בשלב הזה של תחילת הקיץ היו לי שלושה אתגרים מרכזיים:

1. איך להקטין את הכאב – פשוטו כמשמעותו, לא רק החלמה אלא פשוט להיות מסוגל לתפקד יחסית נטול כאב, שכן אני מעביר את רוב היום על הרגליים, וגם כשאני יושב הכאב רק מחמיר ! וזה עוד בכלל בלי ריצה.

2. איך להחלים – להפטר מהכאב לגמרי, לחזור לאורך חיים פעיל ונטול כאב. לא לעבור למוד של להיות נטול כאב ונטול פעילות, כי פעילות = כאב.

3. להבין (אולי) מה גרם לפציעה מלכתחילה כדי לטפל טיפול שורש בדברים שגרמו לה להופיע מלכתחילה.

יחד עם זאת, כבר הבנתי אוסף של דברים שקשורים לרגל ומכלול  שלגורמים שיכולים להשפיע ולגרום לכאבים בעקב. כבר נחשפתי לפסיה, לתפקידה, למקומות הרגישים שלה, לתאומים / הסולאוס והשרירים התומכים את כף הרגל (הטיביאליס פוסטריור ואנטריור למשל), שרירי האגן, הישבן, שרירים שיש להם השפעה מכרעת על החוזק של כל המבנה הזה, ועל איך הם קשורים למניעת כאב. נחשפתי לטריגר פוינטס, לדורבן, לעניינים עצביים ועוד ועוד.. הייתי מבולבל לגבי מה גורם לי לכאב, אבל הייתי הרבה יותר מפוכח לגבי מה יכולים להיות הגורמים. מ- "כואב לי בעקב" ולהסתכל רק על העקב כנקודת הכאב המקומית שבה צריך לטפל, כבר ראיתי מכלול. מכלול של גורמים ומכלול של בעיות פוטנציאליות שאני צריך לנסות איכשהו להתמודד איתן.

b-cure

לדוגמא: בשלב מסוים שקלתי להשתמש במכשיר לייזר רפואי  שמאד יכול להיות שלכאבים מסוימים בגוף, אפילו אולי סוגים מסוימים של כאבים בעקב, הוא עוזר, אבל בהחלט יכול להיות שהייתי משקיע הרבה כסף במכשיר לא היה מטפל בבעיה, אולי אולי מקל קצת בסימפטום, אבל בהחלט לא מהווה פתרון לבעיה שלי (על אף ששמעתי כאלה שהמכשיר הזה עשה בשבילם פלאים לפציעות שונות).

plantar3

דוגמא נוספת, היא כאב עקב שהתעורר לי לפני כמה שבועות, ונבע, ככל הנראה, בכלל מטריגר פוינט שמוסתר אי שם במעמקי העקב, דווקא כן מקומי באותו רגע. אותו מקום, כאב בתחפושת שונה, מקור שונה. ואכן במהלך הזמן, הסתבר לי שלא כל הזמן הכאב בעקב היה "אותו כאב". שוב, זה לא קריאה לכם עכשיו ללחוץ בעקב שלכם, נהפוכו, זה אפילו לא מומלץ, אבל לעיתים הכאב נובע מגורמים שונים, ועל אף שקשה להבדיל בין "סוגי כאב", מתערבבים להם כמה.

light bulb מס' 6: זה אמנם משהו שרוב  הפיזיותרפיסטים (אני רוצה להאמין) יגידו לכם, אבל שווה להזכיר אותו שוב. בעיקר בפציעות מהסוג הזה. לא להתרכז רק במקום הכאב. גישה הוליסטית. אלא אם כן מדובר בטראומה מקומית (מכה/ חבלה/ פצע), פציעות מהסוג הזה, מעידות על משהו מערכתי שהביטוי שלו בא בכאב במקום מסוים. לעיתים המקום הוא הוא מקור הכאב, ולעיתים הכאב והעומס בו הוא תוצאה של גורם אחד או יותר אחרים, שצריך לתת עליהם את הדעת. לא להתרכז רק במקום הכאב, לחפש מסביב, מעל ומתחת. זה נכון לא רק לפציעות בעקב, גם ברך, ודומיהם.

חשוב לי לציין לאלה שיקפצו,אני עוד לא נגעתי בכלל באיך להתמודד, בתרגילים, באפשרויות, בדרכי התמודדות. הרבה לפני שאתם נגשים לברור תרגילים, שלא לדבר על להוציא כסף על טיפולים כאלה או אחרים, אביזרים כאלה או אחרים, תבינו או תנסו להבין מה יש לכם, מול מה אתם מתמודדים ומה מכלול הגורמים האפשריים לפציעה כזו.

עוד בכלל לא הזכרתי ולא הכנסתי את האלמנט המינימליסטי. בפוסט הזה מדובר על ידע ולמידה של הכאב, מקורות הכאב והפציעה כדי שיהיה לכם היכולת לחפש את המטבע מתחת לפנס הנכון. כי כל עוד אנחנו לא בדיוק מבינים מול מה אנחנו מתמודדים, אנחנו הרבה פעמים מנהלים את הקרב הלא נכון, או עם הכלי הלא נכון, ולא רק שלא מחלימים, אלא אף אולי מחמירים את הפציעה.

אל תפחדו להכנס ולהעמיק בנושא, ככל שתדעו יותר, יהיו לכם יותר כלים להתמודדות מול "היועצים" השונים ומול אפשרויות הטיפול השונות ותוכלו לברור מה יעזור לכם, בהנתן הידע שלכם על הפציעה.

ספר שאני מאד מאד ממליץ עליו נקרא Anatomy for Runners, והוא שווה כל שקל. זה הוא לא ספר קריאה רצוף. זה הוא סוג של כלי מלווה שאפשר לחזור אליו על הזמן ולמצוא בוא המון מידע. רכשתי אותו במחצית הדרך להחלמה, ובדיעבד כשאני חוזר אליו מדי פעם אני מוצא בו באמת ריכוז מצוין של הרבה מהדברים שאספתי לבד בדרך. הבעיה היא שתכנים כאלה קשה לקרוא ברצף, וגם הם לא מכווני פציעה ספציפית, אבל הם נוגעים בהרבה מהדברים שאני נגעתי בהם בסופו של דבר.

Screen Shot 2013-03-29 at 4.01.23 PM

הידע הזה יבוא גם מאנשים וגם ממקורות ידע נוספים כמו חברים, אינטרנט, חומר קריאה. אני לא מתעלם מהעובדה שכמעט מכל איש מקצוע שפגשתי בחודשים האלה לקחתי משהו ולמדתי משהו. אבל בסוף, וזה לא אשמתם בהכרח, אף אחד מהם לא הצליח לראות את התמונה הכוללת של המכלול שלי, ואת דרכי הטיפול שעבדו בשבילי. אני הצלחתי למצוא לבד  את הנתיב שלי, הרבה הרבה בזכות הידע, לא רק הניסוי ותהייה (שבלי ידע והבנה יכול להיות סכנה רצינית להחמרת הפציעה).

light bulb מס 7: אבחון בפורום באינטרנט הוא הוא לא רק שהוא לא תחליף לנסיונות איבחון פיזיים, ישנם לא מעט מטפלים מסוגים שונים שפעילים בפורומים אינטרנטיים שונים. חלקם מסיבות מובנות מאליו רוצים להציע קצה חוט אבל לא את כולו. תזהרו מכאלו ותהיו חשדניים. זה לגמרי סביר שיש אינטרסיים מסחריים, יש אינטרסיים של יוקרה, ואלה סבירים, אבל צריכים להיות במודעות שלכם. לפעמים אתם הפוקוס, ולפעמים אתם פלטפורמה לשיווק.. לפעמים טובה וראויה, ולפעמים צינית.

light bulb מס 8: ציינתי מקודם על הגישה ההוליסטית ואני רוצה להתמקד קצת יותר לגבי אבחון הריצה שלכם. מעט מאד מטפלים מסתכלים על הריצה שלכם. זה חבל כשמדובר בפציעות מהסוג הזה, לטכניקה השפעה מכרעת על מפת העומסים, ומטפל טוב בעיני הוא כזה שיסתכל על המכלול, ולא רק על הגוף העייף והתשוש שנשאר אחרי. צר לי להגיד אבל תמצאו אחד/אחת כזו בנרות, ואחד/אחת טוב/ה שגם מבין ומקבל את הגישה המינימליסטית, עוד יותר קשה.

לפני שאנחנו נכנסים לשלב הסיכומים. מה לגבי למידה מהאינטרנט ? הרי חלק נכבד מהידע שאני חולק איתכם, צברתי משעות על שעות שביליתי מול האינטרנט. פוסטים של בלוגרים, מאמרים מדעיים, מאמרים שיווקים, כתבות עיתונות, כתבות מגזין, פורומים של רצים, פורומים רפואיים, פורומים של פציעות ועוד ועוד…

internet

האינטרנט הוא מקום של עושר וידע בלתי נדלה. יש כאלה שיאמרו, במידה מסוימת של צדק, וזה יהיה תקף גם לגבי הבלוג והפוסט הזה, שצריך להיות חשדניים כלפי תכנים באינטרנט.  כלפי המקור שלהם, כלפי הכותב שלהם, כלפי החד משמעיות שלפעמים יש בכתבים כאלה, כלפי המדעיות שלהם, ועוד ועוד…

הכל נכון, ולא נכון. כמו שכבר כתבתי וציינתי, צריך להיות קורא ביקורתי, כמו מטופל ביקורתי. זה נכון בכלל וזה נכון גם לאינטרנט. לדעת לסנן עיקר מטפל, לדעת ולהבין הבדל בין דעה פרטית, לבין אמירה מדעית, לבין קביעה טיפולית, לבין פסיקה שיווקית ועוד ועוד..

הקושי הגדול, הוא לחבר את חתיכות הפאזל מכל העושר של התוכן האינטרנטי הזה. לדעת איך ניראת התמונה הגדולה, ואיזה חלקים רלוונטים לה, ואיזה אפשר להשאיר בצד.

דוגמא, אחרי שקראתי המון חומר על פלנטר פשיאטיס, נחשפתי למאמר הזה (בתשלום). ההתחלה שלו סופר מבטיחה, מי שחפר קצת והבין על מידע חלקי, עלול לחשוב שהוא הגיע לגביע הקדוש. ואז קראתי קצת על הכותב, מי הוא ומה הוא, ויאמר לזכותו שאמנם הוא כותב בצורה מאד שיווקית אבל הוא מאד ישיר בתיאור הרקע שלו (כמעסה). התלבטתי שבועות ארוכים אם כדאי לי לקנות את המאמר/ספרון הזה או לא, ובסוף קניתי.

ידעתי לקרוא אותו בעין ביקורתית (ולא בגלל הרקע של הכותב). להגיד לכם שהייתה בו גאולה גדולה ? לא. דווקא העצה היחידה שממישתי ממנו החמירה לי את הכאב.. אבל אספתי משם עוד מידע, וגם נזכרתי פעם נוספת לפער בין הפנטזיה של מה שהיינו מצפים שיהיה למציאות. אני לא בא אליו בטענות אגב. אני חושב שמה שהוא עשה ראוי, ובסה"כ מקצועי, אבל זה רק עוד דוגמא אחת לקריאה ביקורתית.

יש הרבה תוכן, הרבה ידע והרבה מידע. זה בסדר להחשף הרבה, לעיתים זה יותר מבלבל מעוזר, אבל זה כמובן עדיף מאי-ידיעה, וברגע שכבר יש יותר ידע, יודעים לברור הרבה יותר ביעילות ובמהירות מה מעניין/רלוונטי ומה לא.

light bulb מס 9: בחיים בכלל, ובעיקר באיזור הדמדומים של עולם הטיפולים, אל תתרשמו ואל תרגישו נחותים אל מול תארים, הסמכות ופרסומים. מנסיוני, הם לא ארובה לכלום. לא בהכרח לידע, לא ליכולת טיפול ולא ליכולת הבנה והכלה. קידמות לפני השם לא הופכת מישהו למטפל טוב. לדעתי, בטיפול אתם צריכים את המטפל שידע להבין את הבעיה שלכם במכלול החיים שלכם ולתת לכם נתיב לריפוי. מנסיוני האישי, יודעים את זה בפגישה הראשונה, או לכל היותר בשניה. בקריאה, אתם צריכים להיות ביקורתיים קודם כל ביחס לתוכן, יותר מאשר כלפי הכותב עצמו.

plan

סיכום:

מה אתם יכולים לקחת מהפוסט הזה ?

את אותו קו מנחה שציינתי בפוסט הקודם, שהידע שאתם צוברים הוא הכוח שלכם. חבר, שנפצע רטן בפני "אני לא רוצה להיות פיזיותרפיסט, אני רק רוצה לרוץ", ואני כל כך מבין אותו :-).  גם אני לא רציתי, לפחות בשלב הראשון, להבין יותר מדי. Ignorance is a bliss. אבל, ככל שעבר הזמן, וראיתי שאני לא יוצא מזה, הבנתי שאם אני לא יודע למצוא או להגיע למטפל שיושיע אותי, לא כדאי לי לשבת ולהמתין (מה גם שההמתנה כאבה..) כדאי לי להעמיק, ולנסות לעזור לעצמי לנתב את הדרך להחלמה.ֿ

את ההבנה, אי אפשר לקחת אחורה. אני יודע שהידע שלי הוא חלקי, ורלוונטי כלפי הפציעה שלי בלבד. אני לא מבין היום ב Runners Knee, ומקווה לא להבין.

ואני לרוב לא יודע לייעץ או לעזור להרבה שפונים אלי לגבי כאב כרוני בכף רגל או בעקב. אני לא מטפל. אבל אני כן מרגיש שכלפי עצמי, ואולי גם קצת לעזור לכם, אני מבין קצת יותר טוב את המכלול של האיזור הזה, ויודע לתת טיפים שאני חושב שיש בהם מן העזרה, לדברים שאולי לא נתתם עליהם את דעתכם.

במידה ואתם סובלים מפציעה, אל תפחדו להעמיק, אל תפחדו לצלול לעמקי החומר. הלוואי, בכנות, הלוואי והיה לי  את המטפל האחד הקוסם שיודע לפתור דברים כאלה. אבל לא רק שאין, בסוף, אנחנו בריצה לבד, ביום יום לבד, ואנחנו צריכים לתחזק את "המכונה" בעצמנו, ולכן טוב יהיה שנדע עליה יותר.

בפוסט הבא, אני אכתוב על הטיפול. על איך, לעזאזל, אני נפתרתי מהכאבים, מה עבד בשבילי (וכמו שכבר הזכרתי והזכירו, יהיה דיבור על ניסוי ותהייה, אבל כזה מושכל שבא מתוך ידע), על הגישה המינימליסטית ביחס לגישות היותר קלאסיות.

מקווה שעזרתי ולו במעט

רן

16 תגובות

  1. נפרטיטי הגב

    תודה. מחכה בקוצר רוח להמשך.
    לי יש כאבים בכרית כף הרגל ולקרוא אותך הדליקה לי נורה משלי, אולי כדאי להתעמק קצת יותר בעניין הזה

  2. אריה הגב

    כתבה מרשימה
    בתור פיזיותרפיסט העוסק במקצוע שנים ארוכות , התרשמתי מאוד מהאופן בו הצגת את הדברים. למי שלא מצוי בנבכי הפיזיולוגיה והפתלוגיה של הגוף ובמיוחד מערכת השרירים והשלד, קשה עד מאוד לתפוס במדויק את מהות הבעייה ועוד יותר קשה למצוא פתרון ואף למצוא רציונל לפתרון זה. בנוסף קיימות גישות טיפוליות רבות ואף הפיזיותרפיה אינה מקשה אחת אלא כלי לתוכו מתנקזים שיטות טיפול רבות. ההתעמקות שלך בחומר ראויה לציון .רבות מההנחיות או המלצות שלך נכונות לטעמי. יש מספר דברים שאיני מסכים להם ואשמח לשוחח עמך על כך ,אך גם בין אנשי מקצוע יש חילוקי דעות.
    מאחל לך החלמה שלמה ומהירה
    א.ש.

    • ranpergamin הגב

      הכתבה האחרונה תתפרסם היום או מחר ונוכל לשבת לסיכומים.
      אני יותר ממוכן לשמוע דעות ורעיונות בעניין הפציעה הספציפית הזאת 🙂

  3. נוגה הגב

    הי
    אשמח לדעת לראות את הכתבה השלישית
    אהבתי את הכתיבה והתוכן
    אגב גם לי יש דלקת שהכאב לא מתאפיין בבוקר אלא לאורך כל היום
    ניסיתי מדרסים חיזוק
    לגבי מתיחות אני סקפטית
    כפי שציינת
    אשמח לדעת איך להגיע למאמר השלישי
    שלך כדי להעזר אולי לקחת רעיונות
    בגרכה נוגה

  4. יהודה ליאון הגב

    כאבים קשים בעקב בכף הרגל ובקרסול.
    היש בידכם לסייע?

    • rpergamin הגב

      אני לא רבים, אני אחד.
      אני לא מטפל, אני בלוגר.
      אם יש לך שאלה יותר ממוקדת אני יכול לנסות לענות.

  5. קרן הגב

    בוקר טוב
    בחיפושים בלתי פוסקים מצאתי את הכתבה שלך. מאוד נהנתי מדרך הכתיבה והזדהתי עם דרך.החשיבה והתהליך שעברת. לפני שנתיים עברתי ניתוח תפירת גיד פרוניאלי, תיקון הצטלקות ברצועה והשתלת רצועה מלאכותית בקרסול ימין. גם אני ניסיתי במשך כשנה של נפיחויות לסירוגין וכאבים להבין לבד ובאמצעות רופאים ומומחים פרטיים ברחבי הארץ מה יש לי, התשובות לעולם לא היו זהות, למרות שהגעתי עם צילום MRI. כאמור , בסופו של דבר בחרתי מנתח ונותחתי בהצלחה ולאחר כ3 וחצי חודשים יצאתי לטרק של יומיים (מיטבת לכת לא רצה) וביום השני קרסתי ארצה ונקעתי שוב את הקרסון המנותח. המנתח תכנן לי ניתוח שני הפעם של כריתת הגיד שנתפר(ברוויס) וחיבור שלו לגיד אחר לאחר שינותק ממקומו ויחובר מחדש לבוהן (הלונגוס).
    לא הייתי שלמה עם ניתוח נוסף וחודשי שיקום ארוכים בשנית ושוב פניתי לחוו"ד 2
    של פרופסור מומחה בתחום שלאחר התייעצות עם האירדיולוג המומחה שהוא עובד איתו זימן אותי אליו וביקש שלא אנותח שוב אלא המליץ להתחיל מחדש טיפול שמרני מחזק :פיזיותרפיה במשך שנה ורק אח"כ לשקול אם להתנתח. כשהמנתח שלי שמע את שמו מיד אמר שאם זו המלצה של אותו פרופ' אז עדיף לבטל את חדר הניתוח וכך ניצלתי מהקרס.
    במקביל עם הפציעה בקרסול שמתי לב שהבוהן מתחילה בעדינות לפנות לכיוון שאר האצבעות והתייעצתי על כך עם כל המומחים שהגעתי אליהם שלא רצו להתייחס לכך עד שלא יטופל הקרסול.

    כיום, שנתיים אחרי הניתוח העיוות חמור יותר: הבוהן בשתי הרגליים פונה בחדות לכיוון האצבעות והחלה בליטה של העצם בצד הפנימי של כף הרגל. לאחר הליכה אני מרגישה כאבים לפעמים עמומים, לפעמים עזים ולפעמים כמו פעימות שמלוות אותי באזור הבליטה ובעיקר בכריות . אני משתמשת בסיליקון שעוטף את הכריות וזה מקל מעט. סדים לתיקון העיוות ללילה ניסיתי לפני כשנה וחצי ולא הרגשתי שיפור, העיוות התקדם. אני פעילה הרבה פחות, לא יוצאת כמעט לטייל ומרגישה כמו שכתבת שהלקוס ואלגוס (כך מצאתי שהתופעה נקראית וגם המומחים כינו אותה בשם זה) סוגר עלי.
    אני לא מצליחה להבין מהמידע ברשת איזה מכון, מטפל, פזיותרפיסט באמת מומחה בבעיה הספציפית וידע לתת מענה/מדרס/תרגילים
    קראתי שהרבה מאוד אנשים מנותחים ובעיקר נשים, ואני לא מצליחה לקבל המלצות ברורות על אורטופד שזה תחום התמחותו. נראה שהתופעה כל כך שכיחה שזו איזו פרוצדורה נלווית לתחום ההתמחות של כל אורטופד כף רגל-קרסול.

    הבנתי שגם יש בשנים האחרונות בארץ ניתוח לא פולשני, אני רוצה לנסות להמנע מניתוח אבל עדיין לא מבינה איך לסדר את חלקי הפאזל 🙂

    לאור נסיונך והחוויה שעברת הייתי שמחה לקבל ממך כל טיפ או עצה
    תודה רבה

    • rpergamin הגב

      קשה לי להגיב לגבי מצב רפואי של אחרי ניתוח. אולי הייתי יכול לומר משהו ברמה חברית, אחרי שהייתי רואה בעיניים, אבל קשה לי להגיב ולהציע כאן.
      מה שכן, אני מציע לא למהר לניתוחים שלא לצורך, ויש לא מעט טיפולים כמו Correctoes שמאפשרים ״מיקום מחדש״ לעצמות המסרק בתהליך איטי, שיכול להוות פתרון חלקי / זמני / שלם.

  6. בת אל הגב

    שלום רן.
    ראשית המון תודה על בלוג מצוין, שכתוב בצורה מופלאה ומדויקת.
    שנה שעברה הגעתי לבלוג שלך בעקבות כאבים שיש לי בכפות הרגליים והיום אני חוזרת לבלוג שלך שוב. מוצאת בו איזושהי בהירות בתוך בליל המידע שקיים.
    שאלה, שמעת משהו על אמבטיות מים רותחים ומים קפואים נגד דלקות ?
    מישהי סיפרה לי שזה מעביר דלקות בכף הרגל…ניסיתי הבוקר והתחושה אחרי הייתה הקלה מאוד גדולה בכאבים…

  7. איילת הגב

    הי י רן
    נעים מאוד.
    במקרה הגעתי לבלוג שלך, שמתאר ממש את התחודות שלי עם מה שאני עברתי (ועדיין עוברת).
    לפני כחצי שנה הופיעה לי יבלת קאלוס (יבלת מסמר כואבת במיוחד) מתחת לכרית כף הרגל הימנית. ואפשר לומר שהשתנו לי החיים מאז.. חוסר יכולת לדרוך על כף הרגל הימנית. כאב חד באותה נקודה. אובחנתי עי אורתופד עם "קשת גבוהה בכף הרגל" ואמר שמעתה – אני זקוקה למדרסים.. לאורך כל היום. היה נשמע לי הזוי.. וגם, ממש לא רציתי לוותר על נעליים שאני אוהבת לטובת נעליים מיוחדות עם רפידה נשלפת (סטייל סבתאי במיוחד..) אבל לא הייתה לי ברירה, ופניתי ל- 2 חנויות מדרסים שנתנו לי את אותה אבחנה. וגם מחיר.. 2000 שח למדרסים, לאחר השתתפות קופה..
    הכל היה נשמע לי מופרך, לא הגיוני.
    בדקתי, חקרתי והעמקתי . ראיתי מה זה 'קשת גבוהה' ולא היה נראה לי בכלל שזה המצב אצלי.
    כן ראיתי, שקיעה של עצם או שתיים במסרק כף הרגל, אפשר להבחין בזה במישוש.
    אז.. אחרי הרבה חפירה ברשת, מצאתי אדם בשם דניאל מישורי (שמעת עליו?) שנתן לי הרבה תקווה.. הוא ד"ר באוני' תל אביב, והגישה שלו היא – כמה שפחות לקבע את כף הרגל (במדרסים, נעליים וכו) וכמה שיותר לאפשר שחרור של האצבעות והרגל.
    מצאתי אותו כפייסבוק, ביקשתי את עזרתו, ובנדיבות לב הוא נתן לי את המס שלו ושוחח איתי במשך כחצי שעה על התפיסה שלו לגבי כפות הרגליים. הייתי מופתעת מאוד וגם מלאת תקווה.. הוא נתן לי תרגילים שונים לעשות (מתיחות, ישיבות יפניות ועוד וללכת יחפה כמה שיותר) ומזה שבוע אני מתרגלת.
    מתעניינת – יש לך מה להוסיף בעניין?
    תודה.

  8. איילת הגב

    היי 🙂
    כן. קיבלתי מרשם רופא לחומר ששמים עליה באופן נקודתי והיא יוצאת לאחר מס' ימים. הבעיה שהיא חוזרת שוב ושוב..

השארת תגובה