שאלות ותשובות בעקבות הפוסט על הנעלה מינימלית לילדים

הפוסט הקודם על הנעלה מינימלית לילדים עורר הרבה עניין, הרבה כניסות, הרבה שאלות וכמה דברים שחשבתי שיהיה נכון שאני אבהיר בפורום יותר רחב, מאשר בפורומים הספציפיים אשר עניתי בהם. תשובות / שאלות שאני חושב שהן לעניין כלל הקוראים.

קודם כל אני שמח שהפוסט הזה העלה על סדר היום שלכם, הקוראים, את המחשבה על העניין הזה. בין אם אתם מסכימים איתי או לא, בין אם אתם חושבים שזה נכון או לא, מבחינתי העיקר הוא בעצם התעסקות והתמודדות עם הטענות שהעלתי , המודעות שיש לכם עכשיו ולא לקבל את הדברים כמובן מאליו.

מאיפה אני יודע את מה שאני יודע ,מאיפה הידע שלי ועל "בסיס" מה כתבתי את הפוסט הזה ?

ההתעסקות שלי בהנעלה, הנעלה מינימלית ובריצה מינימלית ויחפה היא לא דבר חדש. היא לא דבר חדש אצלי, והיא לא דבר חדש אצל רבים בעולם. טרנד (אם אפשר לקרוא לו כך) הריצה המינימלית והיחפה כבר נמצא בתרבות הריצה בשנתיים האחרונות בווליומים גוברים והולכים, בעיקר כגישה / תפיסה על מנת לנסות לתת הסבר ולהתמודד עם אחוזי הפציעות הגבוהים שיש בקרב רצים חובבים ומקצוענים כאחד. ראו את הסרטון:

מתוך פציעה, הגיע המחקר שלי בחיפוש אחר הנעלה בשבילי, ככה נחשפתי להנעלה המינימלית למבוגרים. נחשפתי לתאוריות, לגישות, לספרות בעניין, ויש הרבה הרבה מקורות ללמוד ולקרוא מהם. נחשפתי להקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והרוחניים אפילו שהריצה מילאה בהיסטוריה של ההתפתחות של המין האנושי.

נחשפתי גם לקהילה הישראלית הקטנה של הרצים היחפים/מינימלית, בינהם כמה מנוסים וויתיקים.

מתוך החיפוש אחרי מה טוב בשבילי,  ומכיוון שבני בדיוק התחיל ללכת ולרוץ, התחלתי גם להתעסק בשאלה מה טוב בשבילו. הגישה של הנעלה מינימלית/יחפה היא לא תלוית גיל (אני אתייחס לזה בהמשך), אלא גישה אוניברסלית להנעלה בכלל, ולריצה בפרט.

אז הידע שלי, הוא מתוך מסע המחקר הפרטי שלי, מבוסס על הרבה קריאה של תכנים נהדרים באינטרנט, תכנים קנויים (כמו הספר) ושיחות עם אנשים בעלי חוויות דומות.

אחד האנשים שאני בקשר איתם ושואב ממנו המון ידע ותובנות הוא ד"ר פיטר לארסון, ביולוג אבולוציוני, אבא ורץ מוכשר. יש לנו ילדים באותו גיל והרבה במשותף. הוא מנהל בלוג מאד פופולרי בשם runblogger.com, שמה תוכלו למצוא עוד הרבה מידע בנושא.

אני לא בעל תואר "רלוונטי" (רפואה, פיזיותרפיה וכו..), לא בר סמכא כזה או אחר ולא עוסק בתחום טיפולי. אני פשוט מישהו שחוקר, התעניין ואחרי שהרגשתי שעליתי על משהו, חלקתי את הממצא הזה עם אחרים. נתתי פתח למחשבה.

עוד אתר מעולה למידע הוא ToeSalad

על איזה גילאים בעצם אתה מדבר בפוסט ?

הפוסט, על אף שהסברתי על נעלי הטרום הליכה וצעד ראשון, בכלל מדבר על הבעיה שמתחילה בגיל שנתיים / שלוש כאשר הנעליים אשר אפשר למצוא, רובן קשיחות, צרות ועם הגבהה. הפוסט בכלל לא מכוון ומתרכז דווקא בנעליים של הקטנטנים ממש. שם ההיצע די ברור וגם העקרונות (לדעתי) נשמרים.

הבעיה מתחילה בנעליים ובסנדלים לילדים בגיל שנתיים שלוש שכבר ביססו הליכה ואפילו ריצה. שם , לדעתי, נעשה הקילקול הראשוני.

כשאתה מדבר על כך שדריכה על העקב היא לא "נכונה" אתה מתכוון לריצה / הליכה או שניהם ?

בפוסט כתבתי על כך שההגבהה בעקב גורמת בריצה לעקב לפגוש ראשון את הקרקע, מה שסותר את טכניקת הריצה הטבעית הבסיסית שהיא ברובה נחיתה על חלק המרכזי/קדמי של כף הרגל ולא האחורי.

פסיעת ההליכה שונה מפסיעת הריצה והיא אכן מתחילה מהעקב ויורדת קדימה. ויחד עם זאת, אני עדיין לא חושב (וגם אין שום ממצאים מדעיים כאלה או אחרים) שההגבה בעקב יש לה איזשהי תרומה או יתרון. ילד לא מפריד בין נעלי הליכה לריצה ועדיף, לדעתי, שהנעל תאפשר לו לרוץ באופן טבעי, ולא תכפה עליו צורת פסיעה לא טבעית, תרחיק אותו מהקרקע ומהתחושה של נחיתה טבעית.

שימו לב לריצה של בנו של ד"ר לארסון. פעם אחת יחף בגיל שנה וחצי, ופעם שניה עם נעלי Merrell מינימליות בגיל שנתיים וחצי.

אז יחף או עם נעליים ?

אני אישית חושב שכמה שיותר יחף / גרביים ככה יותר טוב. יחד עם זאת, ברור לי שאי אפשר ללכת כל הזמן יחפים, מבחינת עונות, מבחינת אורח חיים (גנים / מסגרות), מבחינת הרצונות שלהם (ואלוהים יודע שיש לילדים שלנו רצונות משלהם..)  ומבחינת תוואי השטח.

ככל שיש פחות מתווכים בין הכף רגל לקרקע, כמובן שיש יותר שדר למוח ויותר מיומנות. אבל בהנתן שאין אפשרות ליחפנות אני מעדיף שילדי יהיו בהנעלה מינימלית שתאפשר להם בעיקר לשמר את סגנון הריצה הטבעי  ותפריד אותם כמה שפחות מהקרקע.

זה טוב לכולם ? מה עם אלה שיש להם בעיות ?

כמובן שצריך קצת שכל ישר. לכל כלל יש יוצאים מן הכלל, וכשלילד או מבוגר יש בעיות התפתחות או כל בעיה פיזית בריאותית אחרת, צריך לדעת לאבחן אותה ולטפל בה באמצעים שצריך.

האם הנעלה מינימלית יכולה לגרום לבעיות ? אני אישית חושב שלא. לא לרוב שמתפתח תקין, כמובן. מי שיש לו בעיה (רגליים נוטות פנימה / החוצה / Whatever) הבעיה הייתה מופיעה ללא קשר להנעלה.

תחשבו בהגיון ישר, אנחנו נולדים בלי נעליים, ולכן אמורים באופן טבעי לגדול, להעמד ולהתייצב נכון נכון למעט היוצאים מן הכלל. המולד הוא היחף, לא הנעול, ואל תתנו לאף אחד לבלבל אתכם בעניין הזה.

אז הנעלה מינימלית היא לא קסם. היא לא מתקנת בעיות מולדות או בעיות התפתחותיות משמעותיות . אבל זה ברור שיחף הוא הטבעי ונעול הוא הלא, אז הכי קרוב לטבעי (יחף) זה הכי טוב.  אני חושב / מאמין שהנעלה מינימלית בגילאי הילדות יכולה למנוע הרבה מבעיות עתידיות שמבוגרים / נערים נתקלים בהם בשלבים יותר מאוחרים בחיים, שבהם כפות הרגליים כבר מוחלשות, כמו כאבי גב, פלטפוס, פציעות ספורט ברגליים וכו..

האם נעל יחפה (barefoot shoe) ונעל מינימלית (minimal shoe) זה אותו דבר ?

זה בעיקר הבדל שיווקי. שימו לב שיש אוקסימורון ברור בצירוף המילים הנעלה יחפה (תרגום עברי גס). לכאורה הנעליים היחפניות בסגנון ה Vibram Five Fingers באות לדמות כמה שיותר את ההליכה היחף עם הגנה מינימלית. יחד עם זאת זה ברור שדקות ככל שיהיו הן בחיים לא יהיו כמו יחפנות.

נעליים מינימליות הן הגדרה קצת יותר רחבה, כי השאלה היא מינימלי ביחס למה ?  בדרך כלל הכוונה לנעליים שיש להן סוליה הרבה יותר דקה מנעלי הספורט הרגילות (חצי מהעובי ומטה), לרוב הגבהה נמוכה משמעותית (4 מ"מ ומטה), ומשקל הרבה יותר קל. תא אצבעות גדול הוא לא דבר שתמיד תמצאו בנעליים שקוראות לעצמן מינימליות, ולכן חשוב לשים לב לתכונה הזאת. שימו לב גם להתייחסות שלי בסוף למעבר להנעלה מינימלית ויחפנית למבוגרים.

אתה הזכרת הרבה את שושוז, להוציא 250 ש"ח על נעליים זאת הגזמה פרועה !

לשאלה / טענה הזאת היו כמה גרסאות שהמלצתי על שושוז / או שלמעשה הצעתי לקנות נעליים במחירים יקרים מאד, שלא לצורך  וכו. ובכן, ממש לא ! הבאתי את שושוז בתור דוגמה לנעלי טרום הליכה וצעד ראשון. בעיקר מהסיבה שהם דוגמא טובה לאיך לעשות דברים. קורה שיש חברות שגם עושות מוצר טוב וגם גובות עליו הרבה כסף. זה לא אומר שהן היחידות, זה לא אומר גם שזה פשע נתעב. לא קראתי לקנות דווקא חברה כזו או אחרת.

כתבתי ואני כותב במפורש שכל נעל שתענה על התכונות הבסיסיות החשובות לדעתי היא טובה, בין אם נקנתה בסופר-פארם ב 40 ש"ח ובין אם נקנתה בבוטיק של דיאדה בנמל ב 350 ש"ח. כל אחד בוחר על מה ואיך להוציא את הכסף שלו.

הבלוג הזה שם, נר לרגליו, את הצרכנות האינטרנטית, צרכנות חכמה והוצאות מבוקרות בעידן של יוקר מחייה. מי שקורא את הבלוג הזה על הפוסטים השונים שבו, רואה קו עיקבי שמתייחס למחירים, ליעילות, להשוואה ולקניות חכמות.

בקיצור, תקנו מה שטוב לכם, תעשו סקר שוק, ותחשבו אם ההוצאה "מצדיקה" את עצמה או לא ביחס לאלטרנטיבות וביחס לתקציב שלכם.

אני מכיר את השוק הישראלי והמחיר שבו, יודע מה אפשר להשיג בארץ, מה אפשר להשיג בחו"ל, באיזה מחירים ועושה את החשבון שלי מה אני קונה ואיפה, וכמה אני מוציא. אני מציע לכולם לעשות את זה, ואני נותן כלים ואינפורמציה בבלוג על אפשרויות כאלה.

מה לגבי הנעלה מינימלית למבוגרים ? גם אנחנו רוצים / יכולים לעבור ואיך ?

המעבר להנעלה מינימלית אצל בוגרים הוא קצת יותר מורכב. קודם כל, יש הבדל בין מעבר לריצה מינימלית והליכה מינימלית. יחד עם זאת לשניהם יש כמה דברים במשותף.

אחרי עשרות שנים בנעליים מגנות, עבות, עם הגבהה בעקב, השתרשו אצלנו בגוף כמה הרגלים שעלול לקחת זמן לשנות אותם. זה מורכב גם מטכניקה, בריצה בעיקר, וגם מהסתגלות והתחזקות. לטכניקת הריצה יש כאלה שמסתגלים מהר ויש כאלה שלוקח/יקח להם הרבה זמן, אפילו תקופה של שנים.

הדבר העיקרי הוא שאחרי כל כך הרבה שנים על פלטפורמות מגינות ותומכות, כפות הרגליים שלנו חלשות ואפילו מנוונות במידה מסוימת. יש בהן שרירים שאנחנו בקושי מפעילים, ושנים הזנחנו את המיומנות של השימוש בהן.

כמו שאי אפשר לזרוק ילד למים ולצפות שמייד הוא ידע לשחות ויוכל לעמוד בעומס של 100 בריכות, ככה אי אפשר לרדת הנעליים למינימליזם / יחפנות ולצפות מכפות הרגליים לשרוד את כל משקל הגוף לאורך זמן, בלי שזה יהיה תהליך מדורג של התחזקות ושל לימוד מחדש של טכניקה ש"שכחנו" וקילקלנו.

במאמר על הנעלה מינימלית בריצה כתבתי שיש שני נתיבים שאני חושב שהם אפשריים למעבר שנכונים גם ליום יום, האחד הוא להתחיל לשלב באופן מיידי נעל מינימלית ממש לפרקי זמן קצרים, שלאט לאט יתגברו לפי תחושה. והדרך השנייה היא להתחיל באופן הדרגתי לרדת בגובה והגבהת הפלטפורמה. כלומר לעבור לנעליים יותר רזות, פחות הגבהה, אבל לא כאלה שיהיו דרמטיים מדי עבור הכפות רגליים הלא מאומנות שלנו.

חשוב להבדיל שהעומס בריצה הוא שונה מאד מהעומס בעמידה לאורך זמן, שמפעיל לחצים אחרים על איזורים שונים בכף רגל.

הפציעה הכי נפוצה בקרב אלה שעוברים להנעלה מינימלית היא "Too Fast Too Soon". יותר מדי, מהר מדי. לכן, חשוב להיות מאד מאד איטיים מאד מאד מתונים. 30 שנה הלכנו בנעליים תומכות וניוונו את כפות הרגליים. אי אפשר לצפות מכפות הרגליים , המפרקים והשרירים תוך שבועיים להיות מספיק חזקים לעשות הכל.

לכל אחד יש את הקצב שלו, וחשוב, כמאמר הקלישאה, להיות מאד קשוב לגוף. אם משהו כואב, מיד לעצור ולעשות צעד אחורה. טיפ, מנסיון, אם אתם חושבים שאתם מתקדמים לאט לאט, תאטו את הקצב בעוד 20-30%, אתם בטוח מתקדמים מהר מדי.

יש בבלוג כמה פוסטים על נעליים מינימליות ליום יום כמו Leming Footwear ו Merrell והסנדלים של Unshoes. בקישורים יש קישורים לכמה חברות שמייצרות סנדלים ונעליים מינימליות. אני מקווה שאני אוכל להוסיף עוד כמה ביקורות בעתיד, או לסקירה של כמה אפשרויות. אבל בגדול, זכרו את התכונות מהפוסט הקודם. מה שנכון לילדים שלכם, נכון גם לכם. כפות הרגליים הן אותן כפות רגליים שצריכות לעשות את אותן פעולות.

מקווה שההבהרות האלה עושות סדר למי שעוד היה מבולבל/ת מהפוסט הקודם. תודה שקראתם, ושנתתם רגע של מחשבה לעניין החשוב הזהֿ, ועכשיו יש דיון ותשומת לב לעניין. אני חושב שבזה יש את ההישג הכי חשוב, מבחינת המסר שרציתי להעביר.

עוד שאלות יתקבלו בברכה, ואשמח לענות כמיטב יכולתי.